מרגיש שלעולם לא אוכל למצוא אישה

חבר,
קודם כל אתה לא לבד.
אני אגלה לך סוד , הכרתי המון אנשים עם התסביך הזה. גם לי היתה פעם שריטה כזו... זה מאד נפוץ היום בעידן שאנחנו חיים.

אמת היא שאין אף בחורה מושלמת לא בארץ וכנראה שגם לא בעולם.

גם בחורה שתראה לך אידאלית, חיצונית ופנימית, תתגלה לאחר זמן מה כבעלת מומים כאלה ואחרים - חיצונית או פנימית.

לדוגמא, אם תצא עם יפהפיה הורסת, גם רופאה, גם אופה, וגם מלאת הומור ואהבת אדם - עדיין אתה עלול בהסתברות מאד גבוהה לגלות שהיא מעצבנת בדברים הקטנים של היומיום שיוציאו לך את כל החשק ממנה, כולל החשק לשכב איתה. בדוק.

אתה תגלה שהיא אולי טובה בלרפא ובלאפות ואולי גם בסקס, אבל יכול להיות שהיא לא תדע דברים אחרים. בעצם, בטוח שלא. ואז המניות שלה ירדו אצלך, ופתאום תגלה פגמים חדשים בגוף שלה שלא שמת לב אליהם קודם. השאלה היא איפה תשומת הלב שלך נמצאת . המיקוד...

מה שאני אומר זה שאין אנשים מושלמים. כולנו דפקטים ברמה זו או אחרת. החכמה בחיים היא לנסות לקבל את הפגמים של הזולת, של חברים וגם של בנות זוג - ולאהוב אותם. את הפגמים עצמם. הרי תחשוב על זה בהיגיון , בלי הפגמים זה לא היה אותו אדם שאתה אוהב אלא מישהו אחר.

אם לא מצליחים לאהוב ברגע הראשון ההרגל עושה את שלו. תראה זוגות נשואים עם ילדים, האשה כבר שמנה, עם צלוליטיס, ורידים ברגליים, ולא מורידה שערות. הגבר עם כרס וזיפים וכולסטרול גבוה. שניהם לא סקסיים ואפילו די מכוערים ועייפים, אבל הם עדיין סקסיים אחד בעיני השניה . למה זה? כי הם התרגלו זה לזו.

תוותר לעצמך קצת, אתה נשמע אחד שפרפקציוניסט בהכל - לא רק בזוגיות - ויהיה בסדר. בלי לחץ .
אם ממש לא הולך לך נסה אולי כמה פגישות קאוצ'ינג בקטנה אבל נראה לי בתכלס זה בעיקר עבודה שלך עם עצמך בלב.

בהצלחה.


אלעד

אני אהיה עם בחורה תקופה לא מבוטלת והתאהבות פתאום תבוא כרעם ביום בהיר בגלל ההתרגלות שלנו אחד עם השני? רועי, תמיד שאנחנו נפגשים ומביטים אחד לשני רצות לי מחשבות רעות בראש כמו "ואוו הלוואי והפגם הזה לא היה" "מה זה הדבר הזה?" ואז אני ממש מנער את הראש ואומר לעצמי "די, התעלם מזה! צא מזה. זה שטויות. תקשיב לבנאדם. תראה איזה מעניינת היא" אלה ממש מחשבות שעולות ואני לא יכול לעצור אותן. מה עושים?

במציאות לא חוויתי אף פעם התאהבות, ולדעתי אין דבר כזה באמת. יש אנשים שאומרים שהם עברו התאהבויות . לא מתווכח איתם . אולי היה להם קראש, אולי באמת התאהבו...

מה שחשוב יותר - לפחות לדעתי - זה שתלמד לאהוב אהבה בריאה ובוגרת שמקבלת את הבחורה שאיתך כמו שהיא.
יש לי אינטואיציה שחלק גדול מהקושי שלך לאהוב בנות כמו שהן נובע מחוסר קבלה שלך את עצמך .

עוד משהו :
אולי אני טועה בקשר לזה אבל שווה לך לעשות חשבון נפש. על הדרך כדאי גם לקרוא את אמנות האהבה של אריך פרום למשל
בהצלחה

"עוד משהו " היה צריך לבוא אחרי המשפט על החשבון נפש... התבלגנה לי קצת ההודעה.

התכוונתי שכדאי לך לברר עם עצמך . "חשבון נפש " זה לא ביטוי מתאים ... לא חטאת חלילה או משהו כזה .
כל טוב

אז אתה טוען שאין התאהבות? מה ההבדל בין התאהבות לאהבה לדעתך? יכול להיות שאתה צודק. יכול להיות שבאמת אני לא מקבל את עצמי מספיק. יש לך תרגילים לייעץ לי לשיפור הקבלה העצמית? או אם לכל אחד אחר כאן יש, הרי זה משובח :)

התאהבות זה מה שנקרא בשפת העם "קראש", להידלק על מישהי, שמעיפה לך את הראש

אהבה זה קשר עמוק ובוגר שמבוסס על חברות ומחוייבות הדדית . .


אין לי תרגילים בשבילך... בכנות, אני לא חושב שתרגילים יעזרו, ואני לא ממש מאמין בטיפולים פסיכולוגים שמנסים לדחוף לך בפורום הזה ובפורומים אחרים.

אני חושב באופן כללי שחוויה מחוץ לקופסה יכולה לשנות אותך. טיסה להודו, מעבר דירה, שינוי בקריירה, הגשמת חלום כלשהו, תחביב חדש... כל דבר ש"משנה את המקום" (המקום הנפשי, במובן הרחב) - גם משנה את המזל .
זאת דעתי האישית , שוב , אני לא פסיכולוג או משהו כזה , תודה לאל

שלום לך,
קודם כל, מדוע אתה כל כך מתבייש? כעיקרון, אין שום דבר פסול או פגום בלראות גם את הקליפה החיצונית, כולנו עושים את זה כל הזמן, בטח שאלו דברים שתשומת הלב נתונה אליהם כשמדובר בקשר אינטימי שנבנה.
ולגבי החיפוש אחר המושלמת. אני חושבת שאתה משתייך למועדון שיש בו הרבה חברים, וזו פנטזיה שבהחלט ניתן להבין אותה. הפער שאתה מרגיש הוא אולי בין המציאות שדורשת ממך להכיר בפגמים, גם אלו שלך, לבין המשאלה שלא יהיו כאלו. אולי המודעות לפער הזה היא זו שאחראית על הבושה שלך.
אני חושבת שכן, בשלב כלשהו, כדי לצאת ממצבים של תקיעות בחיים וגם קצת כדי להתבגר, צריך להשתחרר מהפנטזיה הזו, וזו משימה לא פשוטה כלל.
אני לא מכירה את הסיפור שלך בשלמותו, אבל אם אתה מוצא ששוב ושוב הדרישות הללו שלך מונעות ממך להתקדם בחיים, ובאופן ספציפי בנושא הזוגי, שווה לך לברר לעומק איך תוכל להשלים עם הפגמים הפנימיים והחיצוניים, גם של בנות הזוג שלך, אבל בראש ובראשונה עם שלך. את זה תוכל לעשות בטיפול פסיכולוגי, אולי תשקול לפנות.

רק מתי שאשלים עם הפגמים של עצמי ושממש אוהב את עצמי, אוכל בעצם להשלים עם הפגמים החיצוניים של האחר?

הי שוב,
אני אומרת שזו בהחלט אפשרות. לפעמים הנטיה שלנו לראות את הפגמים בחוץ בעצם מגיעה מתוך הנטיה שלנו לראות את הפגמים בעצמנו, לדרוש מעצמנו איזו מושלמות-שאנחנו נהיה מושלמים ושכל מה שייך לנו (למשל בת זוג) יהיה גם מושלם.
כמובן, זו רק אפשרות אחת מיני רבות, כי הדברים הם מורכבים, ולכן מציעה לך שוב, אם זו בעיה שחוזרת ומטרידה לנסות לברר אותה לעומק.

היי ענבל, ברור שלא ניתן לדעת בוודאות מהודעות באינטרנט, אבל אני חושב שיש לי את תסביך המושלמות, וזה גם מה שאמא שלי אומרת לי. מאז שהייתי ילד ועד היום, לא יכלתי לראות שאנשים אחרים מצליחים ואני לא. לא נתתי להעתיק במבחנים כי כעסתי שאני משקיע וזה שרוצה להעתיק לא, ואוי אוי אוי אם הוא יקבל יותר ממני. חשבתי שהטיול הגדול ריפא אותי והשרה בי יותר תחושת רוגע אבל מסתבר שלא. השאלה המתבקשת היא האם ניתן להתרפות לחלוטין מהמטרד הזה ופשוט להיות מאושר?

מעניין אותי לדעתם מה אתם חושבים.

אני ממש לא מסכים עם הקביעות הגורפות שלך - "אין שום דבר פסול בלראות את הקליפה החיצונית".

אמנם אני לא פסיכולוג קליני, אבל
למדתי בעבר קצת בחוג לפסיכולוגיה וקראתי לא מעט. אני מכיר את תפיסת העולם המיינסטרימית של השיטה שלכם . כמובן שיש לה לגיטימציה ומקום , אבל היא לא אופציה יחידה והכרחית.
לדעתי הדברים שכתבת כאן מקוממים כי הם מכתיבים תפיסת עולם היררכית שבה יש "יפים" ו"מכוערים" .

בתרבויות וחברות אחרות - ואצל אנשים שונים - דווקא הקליפה החיצונית נחשבת לדבר מבוטל שרצוי לא להתמקד בו. במיוחד אצל חברות שמבוססות על עולם ערכים שונה, כמו דתיים לאומיים וחרדים , מייחסים , לפחות באידאל, חשיבות פחותה בחיצוניות ונוטים לזלזל בה. גם בעמים שונים היופי משחק תפקיד משני הרבה יותר מאצלינו במערב הצרכני שחי בבועת הקניונים שלו

אצל אנשים הומניסטיים מקובל לראות בחיצוניות מכשול שצריך לעקוף בדרך לשיוויון ואהבת אדם (כמו מתן כבוד לשחורים, נכים, ואפילו נשים...) , ולא דבר שאין שום דבר רע מהלהתעסק בו באובססיביות כי זה "מה שכולם עושים".

אני למשל, גם כן עסוק במראה חיצוני של בנות זוג - אבל אני לא רואה בזה מקור לגאווה, ומשתדל לנטרל עד כמה שאפשר ולהתמקד בפנימיות .

בשורה התחתונה, לדעתי בתור פסיכולוגית מנהלת פורום את צריכה להמנע מהכתבות ערכיות , וקביעות כאלו על מה נכון ומה לא.

אתה טועה מהסיבה הפשוטה שלמרות שהרצוי הוא שאכן נתעלם מהקליפה החיצונית ונתייחס רק למה שקורה פנימה,המצוי הוא שאנחנו בני אדם אנושיים.
מראה חיצוני לצערנו משפיע,וכולנו מושפעים ממנו-זה קורה בטבע אצל בעלי החיים,וזה קורה גם אצלנו וזה מוכח וידוע.

הגדולה אצלנו היא להיות מסוגלים לצמצם את ההשפעה,או לתת פחות חשיבות לקליפה.
אך להתעלם לחלוטין,זה כנראה לא אנושי.

במקום להגיד שאני טועה , היית קורא ורואה שזה בדיוק מה שאמרתי.

לא אמרתי שלאנשים אין חולשות ושאין נטיה אנושית להסתכל על הקליפה החיצונית.

אמרתי שהפסיכולוגית פה נותנת לגיטימציה למצב הזה, של התמקדות בקליפה - והיא לא מציגה את החולשה כמשהו שיש להלחם בו אלא כדבר שיש לקבל ואפילו לעודד .

אני סולד מהגישה הזאת שהיא מציגה ומייצגת. בכנות , תפיסת העולם הזאת אפילו קצת דוחה בעיני.

שלום רועי,
צר לי שדבריי התקבלו כך אצלך, אני חושבת שהם קצת הוצאו מהקשרם ויוחסה להם כוונה שגויה.
באמירתי לא היה שום שיפוט ערכי, אלא תיקוף ועמדה בלתי ביקורתית כלפי נטייה אנושית בסיסית לייחס משמעות לנושא של מראה חיצוני ולהיות מושפע ממנו. אני לא רואה בנטיה זו דבר פסול במהותו.
אולי יש גישות פילוסופיות רוחניות כאלו ואחרות ששואפות להתעלות מעבר לנטיות אנושיות מסוימות. זה בסדר כמובן, אך זו לא גישתי האישית ולא עמדתי המקצועית, וכמובן שלא התכוונתי לעיסוק אובססיבי בנושאים אלו, כפי שציינת.

ושוב את אומרת דבר והיפוכו: באותו המשפט את אומרת שלא היה שום שיפוט ערכי, אח"כ את נשענת על המילה "תיקוף " באופן שגוי (איך בדיוק את יכולה לתקף כאן משהו? הרי ברור שאת מביעה דעה אישית בלבד ולא אמת מדעית) , ולבסוף את חוזרת אל אותה עמדה מרגיזה "אני לא רואה בנטיה זו פסול כלשהו" ( - אם המשפט האחרון הוא לא בגדר שיפוט ערכי , אני לא יודע מה כן ) .

במקום להתפתל ולהתחמק - פשוט תגידי את דעתך מבלי לפחד. אף אחד פה לא יאכל אותך גם אם תגידי שהדבר הכי חשוב בחיים זה להיות דוגמנית מסלול.

מעצבנת פי כמה האמירה האחרונה (והמתנשאת משהו) "אולי יש גישות פילוסופיות ורוחניות כאלו ואחרות" - וכי מהי בדיוק הפסיכולוגיה (גם הקלינית) אם לא גישה רוחנית/דתית שצמחה מתוך תורות פילוסופיות (תקפות לחלוטין לוגית וחלקן גם מדעיות) בנות אלפי שנים ? כל תלמיד שנה א' שלמד היסטוריה של הפסיכולוגיה או מבוא לפילוסופיה מודרנית יודע בדיוק מאיפה העץ הזה צומח .

אז מדוע עמדתך היא "מקצועית" ודעתי היא "פילוסופית" ?

הדוגמטיות זועקת לשמיים .

אין לי זמן לבזבז על ההתכתבות כאן .
אל תרגישי צורך לענות כי אני לא הולך להמשיך את זה . מיותר , ואנחנו דוברים בשתי שפות שונו ת .

השיתוף שלך אמיץ ובהחלט טוב שהינך מרגיש צורך לשחרר זאת בפני אנשים מקסימים .
תראה , אין שלמות בחיים כך רצה העולם אליו נבראנו .
כמו שאין אנשים דומים ובעלי-חיים וכמו שה- DNA שונה אצל כל אחד ואחת מאיתנו , אפילו דברים דוממים שמיוצרים במכונות לא דומים (תמיד יש איזשהו פגם במוצר ממשנהו) .
מי בעצם אנו ? אנו נשמות טהורות שעוטות עלינו תחפושת מושלמת בצורות מגוונות .
אם וכמו שתיארת חברתך היא נשמה טהורה ומקסימה וחיננית תתבונן בזה ולא בתחפושת שעוטה עליה .
מה שאתה רואה אצלה מישהו אחר לא יראה , בעולם האור חשוב להיכנס לנפש ולא לצורה החיצונית .

שיהיה באהבה