מחשבות קיום טורדניות

חוויתי את התקופה הקשה ביותר בחיי עד כה, היו לי התקפי חדרה, דיכאונות, חוסר איזון כימי, בעיה נפשית כתוצאה ממינון מטורף של כדורי אנטיביוטיקה ונשברתי לרסיסים... לקחתי את עצמי בידיים ועברתי טיפול פסיכיאטרי (לא תרופתי)
היום סיימתי את הטיפול, התוצאות מדהימות הגעתי לשלמות עצמית, למדתי לאהוב את עצמי ואת מי שאני נפטרתי מטראומות ילדות וגם מרגשי נחיתות, אני יכול להרגיש דברים שוב...
היום נפרדתי מהמטפל שלי... מאד עצוב לי... הוא בן אדם מדהים שהרגשתי שכל התשובות אצלו ואני פשוט מעריץ אותו... אני ממש עצוב שלא אראה אותו (אפילו שהבראתי)
כל התקופה הקשה הזאת עוררה אצלי המון שאלות קיום טורדניות, של למה אני פה, בשביל מה...
האם כל זה בכלל חלום ? אולי המציאות שאני חי בה היא חלום של מישהו אחר... אולי המציאות שאני חי בא היא לא אמיתית ואני בכלל לא קיים וכל זה לא קורה עכשיו....
מאד קשה לי עם המחשבות האלה וזה מכניס אותי לדיכאון...

יש לתופעה הזאת שם? היא עוברת? מה מומלץ לעשות?