לרוני- אשמח לשמוע את חוות דעתך

הי חגית,

גם אני שמתי לב לשם החדש, ברכותיי! (בחרת יפה).

חוות דעת מקצועית, בכל התחומים הטיפוליים, וגם חוות דעת שנייה/נוספת, צריכה להתבסס על היכרות עמוקה פנים-אל-פנים עם המטופל. מכיון שהיכרותנו מתבססת רק על התכתבות וירטואלית קצרה, לא אוכל להתיימר לייעץ לך, ולו בכיוון או ברמיזה, מה טוב ונכון לך.

אוכל לאמר כמה דברים כלליים:

תדירות מפגשים של פעמיים בשבוע היא תדירות נפוצה, מקובלת ומועילה. היא אינה חריגה או נדירה, ומוצעת לאנשים הזקוקים לאינטנסיביות יותר גבוהה של הכלה, הכוונה, ליווי, או לכאלו המעוניינים להעמיק בחקר עצמם, או שני הדברים גם יחד. נכון שתדירות גבוהה מעודדת תהליכי רגרסיה ותלות, אולם תפקיד איש המקצוע לווסת את התהליך כך שהרגרסיה תהיה מיטיבה, והתלות תהיה מצב זמני ויחסי (כלומר, לא תלות מוחלטת) כדי לחזק בעזרתה את האדם הבוגר והנפרד. שיטת הפסיכותרפיה הדינמית נגזרה מן הטכניקה הפסיכואנליטית של פרויד, אשר דגלה בחמישה (!) מפגשים שבועיים. כך שבעבור פרויד, טיפול בן פעמיים בשבוע היה נחשב לדליל (-:

לתדירות גבוהה של מפגשים יכול להיות גם מחיר. תלות ורגרסיה, המביאות לחיבור גדול אל "הילד הפנימי", עשויות לא להתאים למטופל מסויים בתקופה נתונה בחייו. יש מטופלים שאעדיף לעודד לאוטונומיה, ניפרדות וכוחות לפעול במציאות, ואז אעדיף לוותר על האפשרות של שני מפגשים שבועיים. תדירות גבוהה דורשת גם השקעה של משאבי זמן וכסף, שלא תמיד אפשריים.

לסיכום, נשמע שאת בידיים טובות ומהימנות, חזרי להמשך דיבור עם המטפלת, והחליטי רק כאשר תרגישי שלמה עם העניין. עצם הדיון והמחשבה המשותפת הם כבר דבר חשוב בתהליך. זכרי שכל החלטה היא הפיכה, כך שתוכלי לנסות, ואם זה לא טוב לך, לחזור לפורמט הקודם.

עצם זה שפנית לפורום לעוד דעה כבר מעיד שאת שומרת על חשיבה עצמאית, ולא תלותית בדעות של המטפלת.

עם זאת, קיימת תופעה של התמכרות/תלות בפורומים וירטואליים. סכנה זו היא אחת הסיבות בגללן אנו מבקשים לא להרבות בפניות. לא יהיה קולגיאלי מצידי, ונכון כלפייך, להמשיך לייעץ בעניין הטיפול שלך. אני ממליצה לך בחום לפתוח ולברר כל שאלה שעולה מול המטפלת שלך.

כל טוב והמשך דרך צלחה!

מה זה אומר רגרסיה בטיפול? למה הכוונה?

(התשובה מובאת מתוך הבלוג שלי בקפה דה-מרקר)

"רגרסיה" משמעה נסיגה לשלב קדום יותר בהתארגנות הנפש. למשל, ילד שכבר נגמל מחיתולים חוזר להרטיב לאחר שנולד לו אח. או אשה בוגרת, שמרגישה במקום עבודה חדש כילדה קטנה וחסרת אונים. וממקום חיובי: חווייה של התפשטות ממסכות והגנות בתוך יחסי אהבה אינטימיים.

הטיפול הנפשי מגרה צרכים רגשיים ראשוניים, נוגע בכאבים מוקדמים, ומעודד הסרת הגנות נוקשות שנאספו במשך החיים (כמו הכחשה, ניתוק, הדחקה, רציונליזציה, ריצוי, מסכות וכיוב'). יחסי התמיכה, ההכלה וההישענות בטיפול מאפשרים לנפש להשיל את קליפותיה, ולסגת למצב יותר עירום, ראשוני, תלותי-משהו. הדבר דומה למעין "פילינג" נפשי, בו שכבות מוסרות, ונחשף עור רענן אך מאד רגיש ופגיע.

הרגרסיה, אם כן, מתרחשת כתגובה טבעית למצב הטיפולי, ולדעתי אין לעודד אותה או להאיץ בה באמצעים מלאכותיים. יש גישות תיאורטיות שרואות בה הכרח לשם חזרה אל הפצע, הכאב או המשבר הראשוניים לשם תיקון וצמיחה מחודשת, ויש גישות שמאמינות שאפשר לקדם התפתחות מנקודת ההווה, ללא צורך ברגרסיה.

מטפל הדוגל ברגרסיה יהיה יותר אקטיבי בהזמנה להישענות, ויתור על הגנות, התחברות לילד הפנימי ולחוויות מוקדמות וכיוב'. מטפלת שנמנעת מעירור רגרסיה תדגיש יותר היבטים של התמודדות, כוחות, הגנות בריאות, חשיבה רציונלית וכד'. בכל מקרה, קיימת הסכמה שהרגרסיה צריכה להיות מוכלת ולהתרחש בתנאים מיטיבים, על מנת שהיא תוכל להוות מצע להתפתחות.

הרגרסיה מאפשרת לתכנים, לרגשות ולזכרונות מוקדמים לצוף ולעלות, וכן ליחסים משמעותיים מוקדמים להשתחזר בחדר הטיפול. אחריות גדולה מוטלת על כתפי המטפל להאזין לתכנים כחוויות סובייקטיביות, לא להרתע מהם ולא לחרוץ דין אם מדובר ב"אמת" או ב"שקר". כמו כן לספק את התלות שנוצרה, אך תמיד לעודד ולטפח פוטנציאל לעצמאות וניפרדות שיגיעו בזמנם.

רגרסיה טובה ומוכלת מאפשרת לאחות בין חלקי נפש שעברו פיצול בילדות המוקדמת (למשל, רגש ושכל, טוב ורע, פנים לחוץ), להתחבר לילד הפנימי על היצירתיות והאינטואיציה הטמונות בו, לפגוש זכרונות מוקדמים קשים ממקום יותר בטוח, ולפתח את החלקים הבוגרים של האישיות בצורה מאוזנת, גמישה ו"נושמת" יותר. אפשר לדמות אותה ל"ירידה לצורך עלייה".

מטופל שלי ציטט משפט שראה על סטיקר: it's never to late to have a happy childhood" כדי לתאר את החווייה הרגרסיבית הטובה שהוא הרגיש בטיפול.

רגרסיה שאינה מוכלת היטב בטיפול עלולה לתת חווייה של התפרקות, תלות נואשת במטפל, חרדה גדולה ועליית דחפים. אם זו התחושה, חשוב לדבר על כך בטיפול, ולמצוא דרכים לאסוף את החוויות בצורה טובה הן בתוך הפגישה והן בין הפגישות.

אבל כל המושגים האלה... רגרסיה, העברה.. אני לא מרגישה את זה בטיפול שלי.. הייתי בכמה טיפולים אצל מטפלות שונות, ואני מרגישה שמה שקורה שם בפועל לא מתנהג לפי מה שאני קוראת. כאילו בכל טיפול שלי אני באה, מספרת מה עבר עליי במהלך היום והולכת הביתה. אין רגרסיות למיניהן. אלה דברים שאמורים להיות מודעים למטופל או שיכול להיות שהן משתמשות בכל הדברים האלה ללא ידעתי? זה מוזר ולא נראה לי כי אני לא מרגישה שבאמת קורה משהו עמוק בטיפול שלי, ותוהה מאיזה מקום זה מגיע. אולי הנפש שלי לא מכילה את כל הדברים האלה בכלל? אין לה לאן לחזור, להתנהגויות קודמות. אולי אני פשוטה מדי בשביל הדברים האלה. אולי הפסיכולוגיות האלה לא יודעות את העבודה. לא יודעת..

שלום,

לא כל טיפול מעורר העברה או רגרסיה בעוצמה גבוהה. בנוסף, אולי את לא מטופלת בגישה דינמית אלא אחרת.

מה שכן, טיפול לא אמור לתת רק חוויה של "מספרת מה עבר עליי במהלך היום והולכת הביתה". צריך להיות עיבוד של חוויותייך וקשייך באופן שיקדם אותך, ויעזור לך לפתור את הקשיים שבגללם פנית לטיפול.

יתכן שאת לא מזהה תהליכים מסויימים שכן מתרחשים בטיפול, אולי קורים דברים מעבר למה שתארת שקשה לך מסיבותייך להכיר או לחוש. מצד שני, אולי הטיפול קופא על שמריו ולא עוזר לך. חשוב מאד מאד לשתף בהרגשה זו את המטפלת. שיחות כאלו בדרך כלל פורצות את הדרך ומחוללות שינוי לטובה.