דימוי עצמי וביטחון עצמי נמוך

אני מקווה שזה הפורום הנכון... אני לא יודעת מאיפה להתחיל... אני בת 22. יש לי בעיה שמלווה אותי כבר 12 שנה אני מגמגמת מגיל 10. כתוצאה מכך אין לי ביטחון עצמי. הייתי אצל קלינאית תקשורת היא הבהירה לי שהגימגום אינו יעבור אלא ישאר איתי לתמיד אך היא תיתן לי את הכלים כיצד להתמודד. נכנסתי לדיכאון לא ידעתי כיצד לעכל זאת ביטחוני העצמי ירד יותר וכך דימוי העצמי . כשאני נמצאת בחברת אנשים, בעבודה איני מרבה לדבר.
תמיד אומרים לי שאני שקטה.איני רוצה להיות כזאת אניי תמיד מקנאה באלה שיכולים לדבר לצחוק להתבדח וכו' ואני לא יכולה כי קשה לי. אי דיבור נובע אצלי משתי סיבות.
אחת הסיבות היא בגלל הגימגום אני מפחדת מה יגידו.. ישאלו אותי על זה ולא אדע מה להגיד וכך אגמגם יותר.
סיבה שנייה היא כשאני מנסה להכנס לשיחה לא מאפשרים לי. מבטלים את דברי לא מייחסים לו חשיבות אפילו לא מקשיבים לי. בנאדם יכול להסתכל עלי כשאני מדברת ובסיום דברי יפנה את מבטו לכיוון אחר כאילו לא דיברתי איתו עכשיו.וזה לאו דווקא קורה בעבודה זה קורה גם בחברת המשפחה.

זה מוריד לי את דימוי העצמי אני מרגישה לא חשובה שאני לא בענינים לא מעניינת אף אחד,מרוב שזה כ"כ מציאותי ואני חייה את זה התחלתי להאמין בזה....

כשאני נמצאת בעבודה אפילו בזמן בילוי משפחתי ועולה נושא מסויים אני מוצאת את עצמי לא קשורה לשיחה כי אין לי מה להוסיף אין לי מה לתרום לשיחה.
קשה לי להכנס לשיח כי אני יודעת שלא יתחסו לזה או לא יקשיבו לי אז למה לדבר בכלל?!

בנוסף אני מרגישה סגורה מבחינה חברתית אין לי כ"כ הרבה חברות. אני מנסה ורוצה ליצור חברויות חדשות אבל לא הולך לי...
ליצור חברות עם בן המין השני עוד יותר קשה לי הן בגלל הגימגום והן בגלל הדימוי הנמוך.
כשיש בחור שמוצא חן בעיניי אני נרתעת להתחיל איתו שמא לא ירצה לפתח איתי קשר בגלל הגימגום, או ההפך כבחור מתחיל איתי קשה לי לזרום איתו מאותו סיבה עד כה לא היתה לי מערכת יחסים....

אני עיזרי לי.
תגידי לי כיצד לצאת מזה, כיצד להתמודד למי לפנות אני מרגישה על הקצה...
תודה.