חוות דעת על המצב שלי.

עם לא הייתי מתנהג ככה,הייתי מוצא את עצמי בחרדה חברתית.והדרכים האלו היו עוזרים לי להתגבר עליה,אני מתאר לכם מצב מנוגד לגמרי ממה שהייתי עד לפני אותה שנה,שנה אחת לפני זה,הייתי במערכת יחסים עם מישהי,הייתי יוצא למקומות לבד ומכיר אנשים באופן טבעי,הייתי אמיתי,והיה לי ביטחון עצמי גבוהה.
אני לא יודע איך הקטע עם אבא שלי קשור לחרדה חברתית שפתאום התפתחה באותה תקופה שהחמירו הדברים בבית,אבל זה הגיע למצב שבסוף י"א כבר נכנסתי לדיכאון מתהייה של מה קורה לי?האמת היא שגם אז לא שמתי לב לבעיה שלי במשך שנה ,שהיא בעצם סוג של תוצר של דחק של החרדה חברתית,זה היה נראה לי בסדר.
אבל במשך התקופה הזאתי,שמתי את האחרים לפניי,מתוך מחשבה שזה מה שיעשה לי טוב.(ולא בקטע של אכפתיות ולעזור לחלשים,כי זה ממש לא היה הקטע שלי).
ובכל מקרה,בחופש של כיתה י"א טסתי לארצות הברית לאחי הגדול,למשך שלושה חודשים,ששם עבדתי במכירות ,אבל במקביל הייתי גם מבלה עם אחי.
לפני שנסעתי אליו,גם שקעתי במחשבות טורדניות קשות,של אנשים שעושים מעשים מגונים לאמא שלי,או חרדות כפייתיות שאני חייב כל הזמן לשאול משהו,או לבדוק שאמא שלי בסדר.ותוך מעט מאוד זמן כשהיתי בארצות הברית ה-כ-ל נעלם.
הכל כולל הכל,סוף סוף שם חזרתי להיות לירון,שזה הדבר הכי חשוב בראש ובראשונה,וגם כמובן היה לי שליטה על עצמי שלא להיכנס לכל מיני מקומות נפשיים לא טובים שוב פעם.
ובסיום החופשה של השלושה חודשים,כאשר חזרתי לבית ספר,חזרתי להיות לירון עם המסכות,שמחפש לצחוק על אחרים בכיתה כשמספרים בדיחה כדי להעלות לעצמי את הביטחון ,ועוד הרבה התנהגויות שרק עד לפני חודשיים הבנתי שהכל היה טעות אחת גדולה.
ועכשיו,יש לי בעיה ,הפסיכולוג טען שזה הערכה עצמית נמוכה,וראיה לא נכונה של המציאות.
אבל אני מרגיש שיש פה משהו מעבר לזה,בתקופה האחרונה ,אני סוף סוף מצליח להקרין את עצמי,בדיוק כמו שהייתי לפני כמה שנים כשהכל התחיל,הבעיה שזה כל פעם קורה לזמן כלשהו,שאני מצליח להיות אני,וכשאני מצליח להיות אני ,אני עם דימוי עצמי גבוהה וביטחון עצמי גבוהה,אני לא מתעסק בכל החרא שנהגתי להתעסק בוא לפני שנתיים,וגם עם עוברות לי מחשבות,הם לא מהותיות.
הבעיה מתחילה ברגע שאני מאבד את התחושה,זה לא מצב של שחור לבן ,שאני פעם עם ביטחון ופעם עם לא,יש מחשבות בראש שלי שמנתקות אותו מתחושת ה"עצמי" ,לפעמים מספיקה מחשבה אחת שלא הצלחתי לטפל בה כמו שצריך והדחקתי,תשנה את כל הראיית מציאות שלי,אני מוצא את עצמי לפעמים במצב קיצוני ממש כמו שהייתי נוהג להיות,בחרדה חברתית,הפעם אני לא מדחיק את זה על ידי הדרכים של פעם,אבל זה מצב מתסכל,כי אני יום אחד ,או שעה אחת,מקרין את עצמי,ונותן את האינטרפטציה שלי לדברים,וברגע השני,זה נלקח ממני.לפעמים כשאני נקלע לזה,זה מוביל לתחושת ניתוק,הבעיה גורמת לכל כך הרבה בעיות,כי ברגע נתון אני אוהב את חברים שלי,ובא לי לקבוע איתם דברים והכל,וברגע אחר פתאום אחרי שקבעתי איתם - אני לא יכול לצאת כי

נקלעתי ל-בוא נקרא לזה- העדר תחושת עצמי.
זה לעיטים ממש קיצוני ואז אני גם חווה ניתוק מכל הבחינות,גם נפשי ורגשי.
יש לי הוכחה בראש לזה ,שהייתי מסוגל להיות אני עצמי באופן טבעי בלי מסכות,ולהרגיש ביטחון אמיתי ולא מזוייף !ואני מדבר על לפני כמה ימים,כי יש לי ימים כאלו פעם בכמה ימים.הדבר הזה קרה לדעתי בגלל שראיתי את המציאות בצורה נכונה למשך אותו זמן,והקטע הזה נגמר ברגע שהפסקתי לראות את הדברים ככה,אני ממש לא נותן לעצמי להיקלע לקטע הזה של המציאות המעווטת-אני עובד על עצמי בצורה קוגנטיבית,אבל עדיין..זה נראה כאילו יש משהו שממש משתק אותי ואת המוח שלי,שהוא קצת מעבר לדימוי עצמי נמוך ותפיסה לא מציאותית של הדברים,
אני לא מפסיק לשאול את עצמי-איך אני היום רואה הכל ככה,כשראיתי אתמול דברים אחרת?זה מרגיש כאילו יש עוד משהו שמערער את הדברים כל פעם מחדש ומונע ממני להישאר יציב.התחושת ניתוק גם לא מאפשרת לי להרגיש את זה שהייתי מסוגל להיות טבעי ועם ביטחון ואוהב את חברים שלי לפני כמה ימים,בתת מודע שלי אני יודע שעשיתי את זה לפני כמה ימים,אבל אני לא יכול להרגיש את זה.זה כאילו נראה כמו סוג של הסתכלות מהצד.

שלום לירון,
אני חושבת שההודעה נקטעה לך בסוף ולכן אתייחס למסר העיקרי שעולה ממה שכן כתבת. אולי התכוונת להוסיף עד או למקד בשאלה ספציפית. אם כן, תוסיף בהודעת תגובה.
נמשע שעברת חיים שלא פשוטים, עם הרבה סבל ואולי אפילו חוויות טראומטיות. זה בוודאי קשור לאיך שהתעצבת וגדלת, אני שומעת בדבריך את תחושת ההחמצה והכאב על מה שהשתבש לך בדרך, כי יכולת להיות אחר אולי, מוצלח יותר, בטוח בעצמך.
כל זה בוודאי נכון גם, אבל החדשות הטובות הן שההיסטוריה שלך לא מחייבת אותך, ולא הכרחי שהיא תרדוף אותך כל חייך. לכן אני שמחה על כך שאתה בטיפול. זה המקום בו תוכל ללמוד איך להתעקש שלא לשחזר התנהגויות של אביך ולהיות אדם טוב ממנו. אני לא בטוחה שהוא היה בוחר לטפל בעצמו, כמוך.
אין לי חוות דעת נוספת בשבילך, כי אני לא מכירה אותך כמו שהמטפל או המטפלת שלך מכירים אותך, אבל אני ממליצה לך בחום להביא את כל ההתלבטויות שלך לטיפול שלך. שם המקום לברר לעצמך את מה שצריך ברור ושם המקום לגדול ולעשות שינוי.

היה בטוב,

ענבל,חיכיתי בקוצר רוח לתגובה שלך.
תודה קודם כל על זה שקראת את התגובה הארוכה שלי .
בכל מקרה,אני מבקש ממך להיות יותר ספציפית,וכך גם אני יהיה עכשיו.
אני מדבר כאן על מעין זהות נוספת שנמצאת אצלי בראש,ואני לא בטוח עד כמה היא קשורה לעבר הרחוק שלי.זה משהו שהתפתח בשנתיים האחרונות.לא היה לי את זה פעם.
זהות שמשדרת לי מחשבות שיקריות,שליליות,מחשבות של פחד,לחץ,חרדה מכל דבר אפשרי.מספיק כמה מחשבות שיעברו לי בראש כדי שאני יקלע אל הזהות הזאת ואז זה יכול לשתק אותי פנימית במצב קיצוני.הסימפטום הראשון שקורה כשאני לא מצליח להתשחרר מהמחשבות זה האיבוד התחושה הפנימית כמו שהסברתי כבר.
אני מכיר את עצמי טוב,ואני לא בן אדם חסר ביטחון או עם דימוי עצמי נמוך,אף פעם לא התעסקתי בזה גם בשנים האחרונות,ועובדה שהייתי גם מתנהג בצורה של ביטחון.
עד היום,אפילו עכשיו למשל,יצאתי מהבית לריצה-ואני כבר מוכן ל"קרב" עם המחשבות.
הכנסתי את עצמי למצב שאני לא מוותר,ויודע עד כמה זה עושה לי רע,עברה לי ישר מחשבה לא הגיונית שלא שתיתי מים,ועכשיו אני צריך לעלות לשתות מים,אבל אין לי כוח לעלות הביתה עכשיו,אז אני בן אדם חלש ועצלן.(זה פשוט סרייה של מחשבות שעוברות אחת אחרי השניה.)עד שהכנסתי את עצמי למצב הזה,פשוט פקחתי את העיניים עד כמה שאפשר(פיזית),וזהו..מנתק את הראש שלי מהמחשבות,זה עזר לי,אפילו באופן כללי אני מפחד מכלבים,וכשרצתי פתאום ראיתי שלוש כלבים רצים אליי,בתוך תוכי אני עצמי,מפחד מכלבים,אבל כשהיה לי את התחושה הפנימית הייתי מסוגל "להסתכל" לפחד בעיניים ולהתמודד איתו.וזה בגלל שקטעתי את המחשבות הפעם.
ושוב ,הדגש פה הוא באמת על זה שעם אני נקלע אל הזהות הזאת אין לי תחושה פנימית,תחושת "עצמי" ,אני ישאל את עצמי -לירון,מה אתה מרגיש ?ואני לא יכול לענות תשובה אמיתית.
אני מבקש ממך להיות יותר ספציפית בנוגע למצב הזה,שגורם לי הרבה סבל,כי בסופו של עניין אני מקבל את עצמי איך שאני ,אני רגיש,יש לי עבר פגוע,יש לי הורים די מופרעים,אבל אני יכול להתמודד עם זה כל עוד תחושת העצמי לא נלקחת ממני.

לירון,
אני מצטערת שעליי לאכזב אותך, אבל אני חייבת לומר בכנות שקשה לי לחוות דעתי על מה שאתה מתאר, ואני חושבת שזה יהיה גם לא מקצועי מצידי. הפורום הזה מוגבל מבחינת היכולת שלו להציע אבחנות או לתאר תמונה קלינית אמיתית.

אני כן אגיד שאני שומעת משהו שנשמע לי בכיוון של תחושת בלבול עמוקה בקשר למי אתה, סביב התיאור שלך על תחושת ניתוק, זהות אחרת ואובדן קשר עם העצמי שלך. אני חושבת שחשוב שתפתח ותדייק את כל המחשבות שלך בטיפול שלך ככה שתוכלו יחד להתבונן על כל זה באופן שיגרום לך לחוש מובן יותר, ובאופן שיתחבר לך ואולי ישקיט אותך קצת. אם אתה לא מרגיש שהכיוון של המטפל שלך נותן תמונה מלאה, דבר איתו על זה בישירות ובכנות. אני מקווה שמתוך כך תוכלו לבנות משהו שיהיה יותר מתאים עבורך.

אחרי שכתבתי את ההודעה שמתי לב שהמשכת אותה. המסר שלי אליך, לירון, לא משתנה גם אחרי התוספת. אני מבינה שאתה חושד שיש משנהו מעבר להסבר שניתן לך עי הפסיכולוג שלך, ויכול להיות שאתה צודק. אני מציעה שתתייעץ בטיפול עם המטפל שלך שמכיר אותך הכי טוב ותחשבו יחד על מה שאתה מרגיש וחושב. שם המקום.