לבד

תמיד הייתי עצמאית ובלי הרבה חברים ,כך יצא גם לא הכרתי מספיק אנשים
וגם אנשים שאני באמת אוהב יש ממש ממש מעט כאלה
ואני תמיד נתקלת בעניין המעצבן הזה שאני רוצה לעשות משהו ואין לי עם מי
זה אחרי שפניתי לכמה חברים לא אוהבים במיוחד אבל רק שיהיה מישהו לעשות איתו משהו. לשמחתי לפני כמה שבועות נתקלתי במצוקה שלי עוד פעם ופשוט הלכתי לבד והייתי מאוד גאה בעצמי.

מה שעוד קורה שיש לי חבר וזה עוד יותר מפריע כי מצד אחד אני לא רוצה שזה שיש לי חבר יגרום לי להרגיש טוב אז יש לי אותו לעשות הכל, אבל במקביל כשאני שוב רואה שאין לי פרטנרים לדברים אז אני כן מנסה לשאול אותו היום לדוגמא למרות שכבר התראנו השבוע , הוא אמר לי שהוא לא רואה אותי הרבה כי הוא עובד
מבחינתי זה בסדר לא היייתי רוצה לראות אותו יותר, אלא בעיקר הייתי רוצה שיהיה זמין בשביל בילויים, שלחתי לו הודעה אם הוא יסיים את העבודה מוקדם היום למרות שאני יודעת שלא ,אבל מניסיון עבר אני לא נשארת עם "היודעת" שלי אלא באמת שואלת ומוודה...

אבל מתסכל אותי המצב שאין לי מספיק חברים ואני לא יודעת איך לשנות את זה שיהיו לי פרטנרים לעיסוקים ,כי רוב הפעמים רובם יהיו עסוקים כבר
ואז לא להיות במצב שאני אתבאס על החבר שלי שהוא לא יכול
סוג של ציפייה רעה שהוא יעזור לי לפטור את הסיבוך הזה

אציין שהכרתי שני חברים חדשים מהלימודים בתקו]ה האחרונה אבל שאר המעטים הם אלה שהקשר נשאר בגלל החיבור והאהבה והם ממש מעט, ונראה לי צבוע ליצור קשר עם מכרים ששנים לא בקשר אמיתי איתם רק כדי לבלות איתם

איך אני יוצאת כבר מהתיסכולים האלה
אני גם קצת חוששת שאולי אני בקשר כי הוא קצת באיזשהו מקום סוגר לי את הפינה הזו
למרות שאני מוצאת את עצמי בלי סוף שואלת את עצמי האם אני מתאימה לזוגיות בכללי לכל ההתאמות והביחד הזה