אחי בן 14 עושה צרות

שלום לך.
ראשית, אני משתתפת בצערך על האובדן שחווית בעצמך. למרות שלא שיתפת דבר על מצבך היום ועל הקשר שהיה לך עם אימך, רוב הסיכויים שגם את בעצמך מתמודדת עם האבל וימים לא קלים עוברים עלייך. למרות זאת, את מגלה רגישות עצומה לאחיך, זאת על אף שלדברייך לא הייתם קשורים מאוד לפני מות אמכם ולמרות שאת בעצמך מנהלת זוגיות ובונה את חייך. ההתבוננות שלך, הדאגה שלך והרגישות שלך כלפיו מראים כי למרות שאת אומרת שאת צעירה, את לוקחת על עצמך תפקיד גדול מאוד של המבוגר האחראי עליו וחשה כי "חייו בידייך".
אין ספק כי אחיך נמצא במצב קשה. הוא איבד אם אהובה, עם אביו הקשר רופף, וייתכן והוא חש כי אין מי שיחזיק אותו ויידאג לו. על כן, טוב את עושה שאת עוטפת אותו, גם אם הוא בועט ואינו משתף פעולה. חשוב לי לציין כי אחיך נמצא בשיאו של גיל ההתבגרות, בשלב של חיפוש זהותו כבוגר, בנפרד מהדמויות ההוריות, כך שהתנהגותו שאת מתארת אינו חריגה למתבגר בגילו. התנהגות של כעסנות וחוסר רצון לשתף תמיד. כמו כן, ציינת כי לעיתים הוא משתף אותך בחוויות שעוברות עליו וזה בעייני סימן לכך שהוא מרגיש שייש לו מקום אצלך כאשר הוא זקוק לכך.
אני לא ממש מבינה מה כוונתך כשאת אומרת "שיתוף רגשי" אך אם הכוונה לשיתוף ברגשות שהוא חווה, בעצב ובאובדן, גם זה אייננו חריג לנער בגילו, גם ללא האובדן שחווה.
דבר נוסף שחשוב לזכור שאחיך מנהל חיים חברתיים, אהוד ומוקף בחברים, כמו כן מטפח את כשרונו המוזיקלי, מה שמרגיע מאוד לגבי החששות שלך. מכיוון שהוא אינו נשמע נער בדיכאון המסתגר בעולמו אלה מחפש לעצמו דרכים להתמודד.
למרות כל זאת, אין לשכוח שאחיך עובר משבר קשה, גם אם אינו משתף אתכם, בגיל שהינו מלא בטלטלות ועוצמות רגשיות. חבל שאינו מעוניין להעזר באיש מקצוע שילווה אותו, ולמרות שהצעת לו וסירב, הייתי ממליצה לך להמשיך ולהציע מידי פעם את האופציה הזו. לומר לו כמה חשוב שתהייה לו כתובת לשתף ולעבד את העובר עליו. את יכולה גם להוסיף ולומר כי את מבינה שהכתובת הזאת לא יכולה להיות כעת מישהו מהמשפחה. ייתכן והשיתוף הרגשי עם מישהו שגם חווה את האובדן שהוא חווה גורם לו עומס נוסף, ממנו הוא מנסה לברוח. ייתכן וכדאי לך אפילו לשלוח לו שמות של מטפלים אופציונליים שייהיו לו בעת הצורך.
מעבר לכך, נראה כי את עושה את המייטב. רק מסר לי אלייך. את בחורה צעירה הבונה את חייה. איבדת את אימך לאחרונה. תני לעצמך מקום להתאבל, ודעי שרק חייך ביידייך. את יכולה להיות מסורה, לדאוג , להכיל, אך נסי לשחרר את התחושה שאת אחראית לחייו. בכל מיקרה, היי עם אצבע על הדופק ואם את רואה שהוא הולך ומסתגר, אינו מתפקד בחיי היומיום מבחינה חברתית, לימודית או נמנע מלעשות דברים שעשה בעבר, שתפי את יועצת בית ספרו, ואולי דרכה ניתן ייהיה להגיע אליו.
כל הכבוד לך על הדאגה והרגישות.