איך ממשיכים לחיות אחרי זה?

מזה שווה מה תעשו ובמה צליחו ומה תשיגו, כשעשיתם כל כך הרבה דברים ..
שום הישג של הבחורה ב"סיטואציות כאלה" הוא לא הישג, כי היא זאת הבחורה-שבסיטואציות האלה.\

היא בחורה טובה חכמה מצליחה מצחיקה ואהובה, הבחורה שבסיטואציות האלה
והיא ממש רוצה להמשיך הלאה, אבל חוקי היקום פשוט אומרים שמה שקרה כבר קרה
, אי אפשר למחוק, למה אי אפשר למחוק? בבקשה, למה רק אי אפשר לדפוק את הראש בבקיר מספיק חזק ולדמם חודשים אבל לפחות לשכוח?
מצידי שכולם יזכרו, ותאמינו לי כולם זוכרים, וכולם יודעים, וידברו וירכלו, ויצביעו עלי ברחוב,

אבל אני רוצה לשכוח


אני נמצאת בבור עמוק קר וחשוך, אני בוכה המון, ולפעמים אני יוצאת לשדה פתוח מהבור הזה ומחייכת וצוחקת ובן זוגי מחבק אותי (שיודע על הכל אגב) וכולם אומרים לי שהכל יהיה בסדר
אחרי שאני יוצאת מהבור אפילו לכמה שעות, ואני בשדה היפה והפתוח והצבעוני הזה,
משהו בא, התמונות בראש חוזרות, והקור הזה בגוף חוזר,החושך חוזר לעיניים ואני שוב בבור,

בבקשה, איך אפשר לסגור את הבור הזה

איך ממשיכים הלאה?

בבקשה תגידו לי שזה אפשרי,
או שאני לפחות לא היחידה ,

בבקשה תגידו משהו

שלום לך נאדיה.
את מתארת חווית חיים קשה ביותר שמלוה אותך כבר מגיל 14. נראה כי את חיה באופנים רבים בתוך סרט אימה, וכלואה בתוכו ולא מצליחה להחלץ. את מאשימה את עצמך על דברים נוראיים שעשית, וללא רחמים, התמונות משתחזרות לך בראש. הורסות חוויות טובות שאת חווה, ומענישות אותך שאת כועסת על בן זוגך.
למרות שאינני יודעת את הפרטים, תיארת מספיק כדי להבין שעברת דברים נוראיים. שנוצלת, שלא היית שמורה, שעשית מעשים שאת לא חדלה להתחרט עליהם. אני רוצה לומר לך נאדיה שהיית קורבן לסיטואציות איומות. למרות שאולי חשבת עצמך לגדולה ושולטת במצב, היית כפי שאמרת, בסהכ ילדה, והשיקול שהפעלת היה מוגבל מתוקף כך. בנוסף, היית נתונה למצב רגשי קשה של לחצים, אלכוהול ששיבש את שיקול דעתך, ולפי מה שנראה לא הייתה לך מספיק שמירה הורית שתמנע ממך את החוויות הקשות שעברת. היית ילדה שנקלעה לסיטואציה נוראית ששוחזרה שוב ושוב. קורבן ולא אשמה.
את מתארת חוויה פוסטראומטית של תמונות, הבזקים, פלשבקים, מאותם סיטואציות נוראיות החוזרות אלייך ומפריעות לשלוות רוחך , יוצרות תחושות של דיכאון המתוארות כמו "בור שחור" . לא מאפשרות לך באמת להנות מחייך. מבן זוגך שנראה כתומך ומסור, ומהתיקון שהצלחת להעניק לחייך.
כנראה שלמרות כל מה שעברת, את בחורה עם כוחות, מכיוון שיכולת למצוא אור בתהומות של הייאוש ולבנות דבר מה חיובי כמו נישואין וזוגיות.
למרות זאת, התמונות הללו, כמו שדים בחושך, מלוות אותך, מענישות, לא נותנות מנוח. ואת אומרת שהנורא מכל קרה, ואין דרך למחוק. בזה את צודקת. אך המשך המשפט, את אומרת שאת אחראית לכך כי החלטת לפעול ככה, בזה את טועה. כביכול החלטת את, אך בגיל שהיית ובמצב שהיית, זו אינה החלטה שקולה וראציונלית. ועל כן, המסע שלך לריפוי הוא אינו במחיקת העבר או בהטחת ראשך לקיר עד ששהזכרונות ירפו, אלה בסליחה עצמית. במחילה לילדה שהיית שלא יכלה לעשות משהו אחר. שלא היה בכוחה להחלץ מהתופת שעברה וככל הנראה, לא הייתה שמורה מספיק ולא קיבלה עזרה מספקת מהמבוגרים שהיו סביבה. את המסע הזה קשה לעבור לבד, אנא..פני לאיש מקצוע ע"מ שתוכלי להניח את העבר בעבר, ולצעוד לעבר עתידך, שהעבר הינו חלק ממנו, אך לא משתלט על כל חלקה טובה של הווה או עתיד.