עכשיו אני צריך אותכם יותר מתמיד.

וכמובן שהנסיונות שלי לפתור את הדברים כהרגלם עושים רע.כי שוב פעם עצם המעמד עצמו של האם להתיחס למחשבות או לא,כבר עושה לי רע שאין כמותו.
מבחינתי ניסיון לפתור את הדברים הוא גם להגיד לעצמי -אני בסדר ואני מקבל את עצמי גם כשאני מרחף,עם הוא מבקר אותי אז זה לא ישנה כי אני יודע מי אני ומה אני שווה-->פה גם יש בעיה,כי כשאני במצב כזה מבחינתי אני לא שווה כלום,כל הדברים המטורפים שעשיתי בחיים שלי,כל ההישגים וההצלחות והתכונות הטובות שיש בי פשוט הולכות לפח.זה לא קיים באותו רגע.
ואז יוצא שהנסיונות שלי לפתור את הדברים לא מצליחים,ואני תמיד מחפש את הפתרון כי הסיטאוציה עצמה פשוט קשה לי ועושה לי רע בטירוף עד כדי כך שאני מתנתק נפשית בגלל מצבים כאלה.שזו תופעה שהתחילה רק בשבועות האחרונים.
עם למשל נגיד שהיום עזרתי לאחי עם הסחורה,הוא התעצבן כי נפל לו משהו,אני מרגיש חוסר נוחיות מטורף,אני לא יודע עם להגיד שאני חושב שהוא מאשים אותי באותם רגעים,אבל אני אומר גם ככה כל הסיטאוציה הזאת לא שלטתי על כלום ורק עשיתי מה שהוא אמר אז יכול להיות שיהיה לו קל להפנות אשמה אליי.
אבל למה לי בכלל לחשוב ככה?הוא הפיל,דברים נופלים ,זה קורה..מה אני קשור?למה אני מרגיש את החוסר נוחיות האסטרונומי הזה?עם הוא באמת מאשים אותי אז יש לו בעיה ואני לא מקבל את ההתנהגות שלו ואני יעיר לו על זה.אני יכול להתנהג ככה במצב רגיל.אבל הקטע הזה שיש את המשהו שכל פעם מנתק אותי ואז אני לא יכול להתנהג ככה ולהבין את המציאות בצורה רגילה כמו שהיא.או שאני יכול להתאמן בלא להיות בשליטה ולהרגיש טוב.ברגע שהמשהו הזה קורה הדברים הטובים מתבטלים.
אני מרגיש הרבה יותר טוב אחרי שכתבתי כאן,ואני ממש ממש מקווה שתוכלו לתת לי תגובה שתעזור.הרי כל המחשבה שלי על תיקונים ופתרונות לא עוזרת..אני גם ככה כל הזמן רוצה לנתח דברים ואפילו הרצון עצמו זה משהו ששוב פעם עושה לי רע.כי אני לא מרגיש שאני באמת רוצה לנתח,ואפילו זה כבר לא משנה עם אני ינתח או לא..הרצון עצמו והמחשבה עצמה קוטלים אותי.
תודה מראש על כל תגובה שתהיה..אני חייב עזרה איך לא לתת לרצונות ולמחשבות האלה להפיל אותי,כי אני גם מנסה לא להתייחס אליהם כל הזמן ולחשוב כאילו הם לא קרו.

ברור לי שהכל כאן הוא בגדר הפורום,ושהשיקולים המקצועיים שלכן אתן לא תרצו להגיד דברים שהם לא 100% כדי לא להטעות.מקובל עליי לגמרי ואני מבין אתכן.
אבל אני רק רוצה לדעת איך להתמודד הם הקונפלקטים האלה שאני חווה שהם עצמם הורסים לי את החיים .אני חושב שזה מקור הבעיה ואני יתן עוד דוגמה.
אחי אמר לי להכין לאכול,ומי שמכין לאכול,השני עושה את הכלים.אבל יש אוכל מוכן בעצם,אז הוא בטח התכוון שאני גם יחמם את האוכל וגם ידיח את הכלים.
אני רוצה או להיות מסוגל להדיח את הכלים ולהרגיש טוב,או שבכלל לא תהיה את הקונלפיקט הזה,כי שוב פעם עצם הקונפליקט עצמו של האם להיות נאמן לעצמי או לאחרים הורס לי את החיים.
אני מרגיש נחות כרגע לבוא והלגיד אני לא עושה את הכלים כי היום אף אחד לא בישל,אבל זה הרבה אנרגיות וזה לא יוביל למקום טוב..אני גם מצד שני ממש לא אחד שנמנע מלהגיד מה הוא מרגיש.אבל בגלל שאני חווה כל כך הרבה קונפלטיקטים כאלה אני כל כך חסר אנרגיות.
או שלמשל עם חבר שלח לי הודעה מהארץ,קשה לי לראות את זה בצורה של ->הוא חבר שלי ואני אוהב אותו בתור בןאדם, ואני מדבר איתו כי הכל סבבה,אלה שהרצון הוא בעצם לחשוב עם הוא מזלזל בי ועם אני באמת בא לי לדבר איתו,וכל מיני דברים כאלה..שבתאכלס,אני כן חווה הרבה פעמים את זה בצורה הרגילה והמציאותית,ובשאר הפעמים אני צריך לחוות את הקונפלטיקטים והמחשבות והרצונות האלה.

שלום לירון...
הדבר הראשון שמתחשק לי להגיד ל זה.... רק רגע... תנוח... תשהה..
העומס שבהודעתך, משקף את העומס הפנימי שמצוי בתוכך, כאילו תמיד יש עוד מה לומר, עוד דוגמאות, עוד מחשבות, עוד טיעונים. שלבסוף, גם אתה, וכנראה גם מי שמולך, מוצא עצמו טובע בתוך הסערה שלך, ללא יכולת באמת לעזור לך.
נראה כי העומס העצום של המחשבות המתרוצצות בראשך גורמות לך תחושות קשות של חוסר ערך, ביקורת עצמית ומותשות רבה. בקריאה בין השורות הבנתי שאתה בחור שמתקדם בחיים, יש לך חברים, אתה עובד, פרודוקטיבי, אך המחשבות המשתלטות לך על החוויה הפנימית, גוזלות ממך אנרגיה שהייתה יכולה להיות פנוייה להתקדמות בחיים, שמחה והנאה. נראה לי כי אתה חש כלוא בתוך המחשבות הללו, ללא פתח יציאה, כאילו הן יישות חיצונית הכולאת אותך ואין לך מושג היכן נמצא המפתח לחופש. ניסית להתעלם, ניסית להתווכח, ניסית להבין, ניסית לתקן, אך כל מאמצייך הובילו אותך להתנגח בקיר והעצימו את המחשבות המטרידות.
אני חושבת שזיהיתי בין כל הדוגמאות, רצף או תבנית המשקפת את התהליך שעובר עלייך.. ארוע מסויים שמתרחש, כמו טעות בשעור גיטרה, או משהו שנופל בעבודה עם אחיך, מעלה מחשבות של "הוא מבקר אותי, אני לא שווה," הקשורות לערך העצמי שלך, והתגובה הרגשית הינה תחושה רעה ואפילו התנתקות . זוהי דינמיקה המנהלת אותך והורסת את חייך.
בנסיונך להמנע מהמחשבות המייסרות, אתה כמו עומד במבחוץ לעצמך ומתייסר על המתרחש בתוכך, כפי שאמרתי, ללא יכולת לסייע לעצמך. נראה לי, לפי ההצפה שאתה חווה, שאתה זקוק לליווי טיפולי שראשית ייאסוף ויכיל את ההצפה שקיימת בך. שנית, ייסיע לך לחיות את החיים עצמם, ולא את המחשבות המלוות את החיים כמו פרוש לחיים. לייד החיים ולא בתוכם. ייתכן וטכניקות קוגנטיביות של הרפייה, של עבודה עם המחשבות, של שחרור המחשבות , יוכלו לסייע לך בשלב הראשון. בהמשך דרכך, הייתי ממליצה לך לבחון בצורה מעמיקה יותר את תחושות חוסר הערך והביקורת העצמית שאתה חווה בעצמה רבה. ייתכן ותחושות אלו, מתבססות על חוויות מוקדמות יותר איתן גדלת ומשפיעות על חייך כמבוגר.
בהצלחה, מקווה שתוכל יותר וותר להניח לחשיבה על... ולהיות עסוק וחווה את החיים עצמם, על כל מה שייש להם להציע לך.