מה לעשות עם הטיפול?

שלום לך..
נראה כי הקשר שיצרת עם המטפלת שלך הינו עמוק ומשמעותי ביתר עבורך וכאב הפרידה מורגש ועובר על הצד החזק ביותר. בשביל ליצור קשר כזה יש צורך בשתיים. מטפלת רגישה העונה לצרכייך ואת, המטופלת, שמצליחה ליצור קשר כה עמוק ומשמעותי. למרות שאת מבינה את הנסיבות והאילוצים הלגיטימיים, את צודקת בכל מה שאת אומרת, ובוודאי בתחושותייך, זה לא הוגן מבחינתך לנתק אותך כך שאת כה זקוקה, והנסיבות שאינן תלויות בך מעמידות אותך אל מול פרידה כפולה מבחינך, בטרם עת. אני לא שומעת כמעט כעס על הפרידה הזו, למרות שהוא לגטימי, גם אם האדם המבוגר שאת, מבין את אילוצי החיים של המטפלת שלך. אני שואלת אותך אם מעבר לשיחות על העיניין עצמו, הבעת גם את הכעס על הנטישה שהוא בהחלט לגיטימי בטיפול. למרות הבנתך את הענין. כאשר הטיפול הינו משמעותי, פעמים רבות הקשר הטיפולי מעלה חוויות ילדיות, כך שבמערכת יחסים שכזאת, זה לגיטימי לכעוס על ה"אם " שנוטשת. למרות ששוב אומר, את מבינה בראציונל שזה לא המצב, בחלק המבוגר והמתפקד, גם החלק הילדי רוצה את ביטויו.
אני חושבת שנכון לכאוב את הפרידה, לכעוס, לפחד, לבכות. אני מציעה לך לחשוב על פרידות בחייך, מאז ילדותך, עד היום. איך הם היו לך? האם היה מי שיכיל אותך כאשר לא יכולת עדיין להכיל את עצמך? האם הרגשת ננטשת? איך את נפרדת היום? מאנשים? ממקומות עבודה? מהיום שחלף? מזכרונות? ייתכן והפרידה עם המטפלת האהובה הינה הזדמנות עבורך להתמודד עם נושא הפרידות בחייך, שאני מעיזה להניח שהוא לא פשוט לך.
מה אני מציעה לך לעשות? אני חושבת שלמרות כאב הפרידה, זו את שיצרת את הקשר העמוק, ותוכלי ליצור קשר עמוק גם עם מטפל או מטפלת אחרת. הוא ייהיה שונה, אין ספק, אך ייתכן ומלמד ותורם לא פחות. אני חושבת שכדאי שתאמצי את הצעתה של המטפלת שלך שמכירה אותך, ותפגשי עם פסיכולוגית מחליפה בזמן חופשת הלידה, אם את לא חשה בנח עם המדריכה, אני בטוחה שהיא תמצא עבורך מטפלת אחרת שמתאימה לך. מאוד ייתכן כי לאחר שתשובו לקשר אחרי חופשת הלידה שלה, ובשנה שתחלוף עד נסיעתה לחול, את תהייה אחרת, תרגישי אחרת, תעברי משהו בוודאי שילמד אותך עוד על עצמך. על כוחותייך, על יכולת ההתמודדות שלך. שנה זו תהה הזדמנות עבורך לעבד את הפרידה שהייתה, את הפרידה שתבוא ואת החלקים הנוספים המורכבים הקשורים בהריונה.
את עוברת כאדם עמוק ורגיש ואני חשה שהעובדה שאת מביעה את קשייך וכאבך בדיוק שכזה, תסייע לך להתמדד מול קושי העומד מולך ולצאת מחוזקת ממנו.
בהצלחה לך.

רציתי לומר לך תודה.

לא רק על התשובה שענית לי, אלא גם על כל התשובות האחרות שלך כאן בפורום.

את בולטת כאן- במובן החיובי של המילה. אני אוהבת לקרוא את תשובותייך כאן.

התרשמתי ממך מאד לטובה. את נשמעת כמו "אחלה" פסיכולוגית :-) ( ואין הרבה כאלו לדעתי ולצערי).

אז, סתם כך- מילה טובה גם לך. כי כשמגיע- מגיע.

וחשוב להגיד- במיוחד לאור השינויים בניהול הפורום. ( רוני למשל- שהצטערתי על עזיבתה).

תודה..
מחמם את הלב.
באמת.

הי אפרת,

מאז ששלחתי כאן את השאלה, המשכתי בטיפול עם הפסיכולוגית שלי. המצב הזה מאד קשה לי ולא פשוט עבורי. החופשה הצפויה, מה לעשות, שינוי המסגרת שהיא רצתה בו. ( למשל: פחות תקשורת בין הפגישות שהייתה דבר שבשגרה בקשר ביננו).

בכל אופן,עכשיו, אחרי שעברו כבר כמה חודשים ושאני יודעת שחופשת הלידה הולכת ומתקרבת, הגעתי למסקנה שמה שהכי מפריע לי בעצם זה השינוי שחל בפסיכולגית עצמה. למרות שקשה להתרגל לפחות תקשורת בין הפגישות ולכללים החדשים שקבענו, ולמרות שגם נושא הפרידה שתהיה בחופשת הלידה מאד מטריד אותי, עדיין מה שהכי קשה לי זה השינוי ביחס שלה כלפי: היא פשוט השתנתה.איך זה בא לידי ביטוי? אני מרגישה שהיא פחות קרובה אלי. יותר מרוחקת. הרבה פחות חמה. כמעט כאילו מן הרגשה של : "היא כבר לא מסמפטת/אוהבת אותי כמו פעם". אני ממש יכולה להבחין בזה. כשדברתי איתה על זה, היא כן אמרה שחל בה שינוי. שהיא מודעת לעובדה שהיא "פחות חמה מפעם" , ושזה לא הכל קשור אלי... אולי זה ההריון, אולי עוד דברים בחייה, ואולי גם מה שקרה ביננו. ( והתגובה הלא קלה שלי לעובדת ההריון, וידיעה שיש תאריך סיום לטיפול בשל העזיבה המתוכננת לחו"ל).

שאלתי: גם אם אני מבינה את כל זה, עדיין זה מפריע לי. עדיין אני מרגישה שאבדתי אותה ביותר ממובן אחד. לא מספיק שהיא אכן תעזוב אותי כאשר תצא לחופשת הלידה, אני חשה שבעקבות השיונוי שחל ביחסה כלפי, היא למעשה עזבה אותי כבר עכשיו.

אני לא יכולה להתמודד עם זה. אני כמעט מרגישה "מרומה". כאילו הפסיכולוגית שבה בחרתי לטיפול איננה עוד... שמי שהכרתי כבר לא קיימת. וזה פשוט מפריע לי להמשך הטיפול.

לא יודעת מה לעשות. ואם בכלל אני אמורה לקבל כל כך הרבה שינויים...

אני ממש מיואשת. מה עושים במצבים כאלו?