חיים

שלום לך..
אני חושבת שלא בכדי בחרת לקרוא להודעתך בשם "חיים" העיסוק בסוגיות פילוסופיות אכן נוגעות במהויות העמוקות ביותר של החיים. למעשה, רוב בני האדם חיים בהכחשה מתמדת שחייהם יבואו אל סיומם באופן בלתי נמנע. הרי לחיות תמיד ,כאשר הידיעה הזו נוכחת באופן מציאותי עלול לגרום לאזלת יד, לתחושה כי אין משמעות לחיים, אם בכל מיקרה החיים הם רגעיים במרחב הזמן האינסופי, יסתיימו באופן בלתי נמנע וחידת החיים תיוותר בלתי פתורה כמו גם חידת קיצם.
החלום והמציאות, עליו דיבר דקארט, שאינו מניח את שלוותך, דומה לסוגייה זו. כי הרי, אם מה שקורה עכשיו הינו חלום ולא מציאות, אתה חש שאולי הכל לשווא ועל כן, למה לטרוח? למה להתאמץ להיות אדם טוב יותר? למצות את החיים? להיות מסופק מהם?
אתה נוגע בנקודה של חוסר הוודאות, של החלקים שבסופו של דבר שום הוכחה לוגית לא תניח את דעתך וגם לא את דעתם של המדענים או הפילוסופים הגדולים ביותר. אין ספק כי אתה אדם תבוני ועקב כך, אתה עסוק במחשבות אשר רוב בני האדם פוסחים עליהם. אני בטוחה שעומקים אלו, מלבד היותם מטרידים, גם מספקים עניין בחייך, הרחבת דעת ומשמעות. באופן הפארדוכסלי, המחשבות על חוסר המשמעות שבין החלום למציאות, הינן משמעותיות ועמוקות בפני עצמן.
אני זוכרת משפט שנחקק בראשי שדיבר על צרופי מקרים בחיים... רבות נחקר מכיוונים שונים לגבי צרופי המקרים, מדעית, רוחנית, לוגית ומתמטית. המשפט אותו תבע אלברט איינשטן הינו "צרופי המקרים הינם מצבים בהם בוחר אלוהים להשאר אנונימי" הניגוד בין איינשטן המדען, אבי תורת הייחסות, לבין הפתרון שלו לגבי צרופי המקרים הקשור באלוהות, שאינה נמדדת בכל קנה מידה מדעי, תפס את תשומת ליבי. ככל הנראה, קיימים מצבים שהדרך היחידה להתמודד עימם הינה להניח את ההתמודדות הלוגית ולשאול את עצמך... בחיים הללו, בין אם הם חלום או מציאות, מי אתה? איזה בן אדם אתה בוחר להיות? האם אתה ממצה את עצמך בכל רגע ורגע? האם אתה עושה טוב לעצמך ולאחרים? האם אתה חווה את החוויות שהחיים מזמנים? קושר קשרים משמעותים? מתרגש מהנוף שסביבך? בוחר בעיסוק הגורם לך למימוש עצמי ? וכהנה וכהנה...
אני חושבת שאי אפשר לטעון מול איינשטן שאינו אדם לוגי, ועדיין כנראה האמין בדרכו שייש חלקים שאין עליהם תשובה.
אינני מבטלת את המחשבות שלך. כפי שאמרתי, המחשבות הללו יכולות לגרום לך להתבונן בסקרנות על חייך, בין אם הם מציאותיים או בין אם אתה מצוי בתוך חלום. בניגוד לכך, אתה עלול להיות כלוא בתוך המחשבות המטרידות ולפספס את מה שהחיים מציעים לך כמו שהם.
וזוהי גם....נקודה למחשבה... (-:

שלום לך,

ותודה רבה על הכל,

לא הבנתי משפט מסויים, כתבת שבאופן פרדוקסאלי המחשבות על חוסר המשמעות בין חלום למציאות הינן משמעותיות ועמוקות..
האם את סוברת שאין משמעות בין חלום למציאות העיקר איך האדם חי אותם ומה הוא בוחר לעשות בהם?

אני אדם דתי ושאלתי את השאלה הזאת כמה וכמה רבנים, רובם ענו לי גם שלא לכל דבר יש וצריך הוכחה לוגית..
אחד מהם ענה ע"פ דברי הרב קוק: (חשבתי שאולי זה יעניין אותך), האדם צריך מצד אחד להאמין בהקב"ה מצד השכל וכו' ומנגד להאמין מצד הפשטות הכי פשוטה ותמימה שאפשר, הוא קרא לזה בחינת רצוא ושוב, כלומר האדם יכול לשקוע במחשבות פילוסופיות וכו' ומתוכן להאמין אך מנגד הוא חייב לחזור לתמימות הנפש ומתוכה להאמין כי קיים בורא לעולם.(בלי כל הוכחות). זה מעיין מה שאמרת לי אני יכול להיות כלוא בתוך המחשבות האלה אך מנגד אני חייב ולחיות את החיים בפשטותם...

בקיצור לצערי, אני מסיק מכל הנ"ל שאין לנו איך להוכיח את האימרה שלו, אלא מתוכה להסיק איך לחיות וכו'
-ובתור אדם דתי, אם אני אניח כי הכל חלום אוכל לבוא לכדי קלות ראש וכו' ולעבור על מצוות התורה ולטעון כלפי עצמי כי מדובר בחלום...

תודה רבה רבה
(כבר חשבתי שאני לא בסדר שאני מתעסק עם זה יותר מדיי)

שלום לך..
ראשית אחדד את דברי... במשפט שכתבתי כי "המחשבות אודות חוסר המשמעות שבין חלום למציאות הנן משמעותיות בפני עצמן" התייחסתי למחשבות עצמן. אנסה להסביר. העובדה כי אין דרך להיות בטוח שאתה חי במציאות ולא בחלום, יכולה להוביל לתחושה של חוסר משמעות.
אני כיוונתי לכך שעצם זה שאתה מעסיק את עצמך במחשבות שכאלו, והספק שאתה מטיל במשמעות הכל...הינה משמעותית בפני עצמה. המשמעות הינה בטיול הרוחני שלך במרחב המחשבה, בניסיון שלך להעמיק ולהבין את הניתן כברור מאליו. את האקסיומה הבסיסית שייש חלום ויש מציאות.
אני חושבת שהמשפט הזה, אולי נשאר לך כמעלה סימן שאלה, מכיוון שהוא מהדהד עם החלק האחרון בתגובתך. להרגשתי, זהו החלק שהגיע מתוך לבבך, ולא מהראש, שאמר.. "תודה רבה רבה, חשבתי שאני לא בסדר שאני מתעסק בזה יותר מידי". אולי משהו בתשובתי, אודות המחשבות שלך, השקיט אצלך איזו חוויה רגשית שאתה לא בסדר שאתה עסוק בזה, ובמשפט שכתבתי אודות הפארדוכס, אמרתי לך בעצם, שההתעסקות שלך בזה , הופכת את החוויה שבדכ אינה זוכה להתייחסות, למשמעותית ועמוקה. נתתי לגיטמציה למחשבות הללו, ויותר מזה, הערכתי אותן.
אני מאוד מודה לך ששיתפת אותי במה שאמר לך אחד הרבנים על דברי של הרב קוק. צדקת בכך שזה עניין אותי. שני הצדדים שקיימים באדם והמעברים הפנימיים שבין האמונה השכלית והשקיעה במחשבות פילוסופיות, לבין אמונה מתוך תמימות הנפש שבורא עולם קיים מבטאים בעייני, מצד אחד נתינת מקום למחשבות ולהתעמקות הפילוסופות, ומצד שני, מקום של ענווה אל מגבלותנו כבני אנוש.
מתוך ההכרה במוגבלות הזאת, אנו נאלצים להסכים כי אין לנו דרך לדעת הכל, שייש רזים שאנו נידונים לא לפתור, שהאמת הוודאית והמדעית הינה אשלייה מתעתעת. לעומת זאת, הדבר היחידי שוודאי הינו מקומנו בעולם הזה, הבחירות שאנו עושים בכל רגע ורגע בין הטוב והרע בחיים עצמם. בעולם שלך, קיום מצוות או כפי שהגדרתי את זה אני, בחינת היותך אדם טוב יתר על פני האדמה, כלפי עצמך, סביבתך, וכלפי המקום.
החלק הכי מרגש בתגובתך, התחיל במילה "לצערי". אינני רוצה לבטל את הצער שלך שהינו חלק מחוויה קיומית חשובה, אך אותי המשפט שכתבת מאוד שימח וריגש. בעיניי, בלי שתחשוב יותר מידי, במשפט שכתבת אחריו, ביטאת את המהות של האמונה, תהייה אשר תהייה. הרי אין דרך להוכיח את האלוהות באשר היא, אלה רק להסיק מתוך האמונה איך לחיות.
פנית לפורום של פסיכולוגיה, ואני חושבת שאתה מחפש נקודות מבט שונות, לא רק אמוניות להבנת עולמך. בשפה הפסיכולוגית, כאשר נקודת המבט מפוצלת בין טוב לרע או לענייננו, בין חלום או מציאות, כאשר קיים האחד ולא קיים השני אין אפשרות להכיל את שניהם בו זמנית. כשהאחד קיים, השני נעלם. לדוגמא, האדם יכול להיות או טוב גמור או רע גמור. ואם אדם טוב מתנהג בצורה רעה, הטוב שהיה קודם אינו חלק מאותו אדם יותר. כאשר האדם מבשיל, עולה ההבנה כי אין טוב בלי רע, ולענייינו, אין מציאות ללא חלום, וההפך. (המשך בתגובה נוספת)

הרי גם המציאות שזורה בחלומות, פאנטזיות מאווים, ובוודאי שהחלומות זרועים ברסיסי מציאות. ההבנה הזו הינה מצערת פעמים רבות, שאין טוטאלי או מושלם, ושאנו נאלצים לשאת את החלקיות שבחיים, אך גם מאפשרת גדילה והתקדמות. אני מקווה כי המשפט שהחל ב"לצערי" יסלול לך את הדרך לקבל את העובדה שאכן לא תוכל להבין הכל באופן מושלם, אך מתוך ענווה, והסכמה למיגבותייך, לחלקיות הקיימת בכל, תבחר מצד אחד להמשיך ולחשוב מחשבות עמוקות, גם אם הן בסופו של דבר ללא פתרון, ומצד שני, להיות ער ורגיש לחייך ולחיי הסובב אותך.
בהצלחה. גם לי גרמת לחשוב ולהרגיש.

בהתחלה כששמעתי את המשפט הנ"ל הייתי בערך בן 14-15 (היום אני בן 23!!) ואז אני חושב שקבלתי את זה קשה מאוד, אני זוכר שהייתי בא לבית והייתי שואל את אמא אם אנחנו במציאות או חלום.. היום בדיעבד אני מבין שזה שהיא אמרה מציאות זה לא ממש משנה את השאלה...
חשבתי שאחרי הצבא זה אולי יעבור כי אני אהיה עסוק כ"כ עד שזה יישכח, כמו שאמר פרעה חח: "תכבד העבודה על האנשים ואל יישעו בדברי שקר".. שוב, לא עזר..

ד"א אני רוצה לציין כי ב"ה המחשבות האלה לא גרמו לי להפסיק לחיות... כלומר הייתי לומד משחק חברים וכו'..אולי רק קצת בהתחלה כשקבלתי את ה"מתנה" הזאת לראשונה...
אמא שלי העלתה השערה שאולי זה מפריע לי כי בזמנו היא הייתה חולה ולכן אולי זה הפריע לי ורציתי ל"ברוח", לדעתי זה לא נכון, כי גם לפני כן העסקתי את עצמי בשאלת הדטרמיניזם וכו'..
לדוג מה שכתבת בהתחלה על איינשטיין וצירופי מקרים, יש משהו דומה ביהדות אני חושב: הרי אומרים שלאדם יש בחירה חופשית אך מנגד האלוקים צריך להנהיג את העולם ולסדר את הדברים, לדוג' אני נהג מונית שצריך להרוויח סכום מסויים.. את אומנם בחרת בנסיעה בי מרצונך המוחלט, אך הבחירה הזאת בעצם מקיימת את רצון האל שבו אני אקבל את המשכורת שלי.. על זה אומר אני חושב הרמב"ם (שלדעתי היה יותר מאיינשטיין) כי התשובה ארוכה מ: ים ורחבה מני ארץ, אז אני שאלתי האם אין תשובה או שלא ניתן להבינה...?

בקיצור התחלתי לחפש פתרונות לבעיה אני לא יודע אם זה בעקבות הסרט inception או מעצמי, אמרתי אולי "לשים סוף" לעצמי ולראות מה יקרה, אבל שוב מבחינה לוגית נראה כי הוכחתי לעצמי שזה לא משתלם..
הרי אם עכשיו מציאות וודאית- אז זהו זה חח ואמסור את נשמתי לבורא
ואם חלום עכשיו, אז או שאני מת בחלום והחלום הזה ממשיך בלעדי.. או שאני "מחייה" את עצמי ואז ישנם שתי מצבים או שאני מודע לזה שהחייתי את עצמי לחלום ואז אני יודע בוודאות כי המצב הזה הוא חלום(מה שלא תורם כי רציתי להגיע למציאות)ואז אהיה בדכאון, כי אין לי איך לצאת ממנו..
או שאני לא יודע שזה חלום ושוב אני שואל את השאלה ושוב חוזר חלילה על הפעולה.. עד שאני מתעורר וגם כשאני באמת מתעורר אני שואל וכו'..
בקיצור נראה לי לא מתשלם..

אז אני שואל עכשיו האם אני חיי בכוח? ב"ה טוב לי בחיים: משפחה, חברים לימודים רק עכשיו סיימתי שנה א' בחשבונאות ומנהל עסקים עם ממוצע של 95.
מצד שני ופשוט הרי ברור לי ולך ולכולם שעכשיו זוהי המציאות, לא ניתן להוכיח אותה אך היא היא!!
למרות שגם את כתבת שאמת הוודאית היא אשליה מתעתעת..
לפעמים אני תוהה איך חיי היו נראים לולא שמעתי את אותו המשפט? היו יותר קלים? יותר פשוטים?
תודה על זמנך!!

אולי חייך היו פשוטים יותר. אולי משפט אחר היה מלווה אותך. אולי לא.
זה הסיפור שלך, ואיתו אתה מתמודד כבר שנים רבות.
צובע את חייך, לעיתים, בעומק של מחשבה, ולעיתים בטירדה ובמועקה.
אדם ששואל שאלות. שלא מקבל את הדברים כפשוטם.
רוצה לומר לך... אם אתה חש שהמחשבות מציפות אותך. כמובן ובמידה וגורמות לך לחוש חוסר טעם בחיים עד כדי מחשבה על לשים להם קץ. או אם המחשבה הופכת טורדנית עד כדי כך שמפריע לחייך (שלא כמו שתארת שקורה לך), אני מציעה לך שתשוחח עם איש מקצוע שמתאים לך. ושלא תשאר עם זה לבדך...
מקווה שתוכל למצוא שקט בחייך ולהמשיך לגדול ולצמוח. ולא להעצר.
אפרת.

היי אפרת,

מה שהתכוונתי לומר, זה לא שלא טוב לי בחיים. מצויין לי בחיים, באמת ב"ה הכל עבודה, משפחה, חברים וכו'..
המחשבה ההיא על לשים סוף, לא באה בגלל שרע לי (ד"א היא ממש "טריה", זה לא שאני חושב על זה הרבה זמן..) אלא חשבתי שאולי כך אפשר יהיה לפתור את בעיית הספק הזאת..
כלומר או או, כלומר אולי זה יוציא אותי מהספק, כביכול או שאדע שאני בחלום (אם בכלל) או שכבר לא...
ושוב באמת שאני לא יודע למה אכפת לי לחיות כביכול בספק הזה אע"פ שברור לנו שאלו הם החיים..
אני מנסה להבין את מקור המחשבה ולא מוצא, מה מפריע לי בספק?
וגם לא ראיתי שמישהו עשה מעשה כה חמור בהיסטוריה בשל ספקות אם זה חלום או מחשבות על דטרמיניזם...
לכן פניתי לפורום הזה, חשבתי שאולי אמצא כאן פתרון..
למה אני חושב בצורה כה קיצונית? למה זה מפריע רק לי עד כדי מחשבות כאלו?
כנראה שאני באמת צריך "לשחרר" קצת מהמחשבות ולחיות פשוט...

תודה רבה על זמנך!!

מקווה שתצליח בכך ושתמצא לך את המקומות המתאימים לך לשחרר.
ובעיקר, שתחייה את החיים.
אפרת

קודם כל ממש ממש תודה רבה על הכל!!

אני רוצה לשאול משהו קצת אישי, כשאת חושבת על המשפט הזה של דקארט, מה הוא גורם לחשוב/להרגיש?

כלומר האם זה ערער אצלך משהו? האם למרות אותו המשפט את עדיין בטוחה כי מדובר עכשיו במציאות נטו???

(מצחיק, אני מרגיש כאילו החלפנו תפקידים)
פשוט סופסוף יש מישהי מדברת איתי לעניין בנושא הזה ולא מבטלת את המחשבות שלי כלאחר יד ומסתפקת ב: "אנחנו במציאות וזהו"...

אם הייתי יכול "לשחרר" דברים המצב שלי היה טוב יותר, הבעיה שאני בנאדם שחייב פתרון בכדי לשחרר, לא הכי טוב, אך זהו אני...

אם תסכימי לענות לי אני ממש אעריך את זה!
ואם יש דרכים להשתחרר אשמח לשמוע!

שלום יונתן.
באופן אישי, המשפט הזה לא ערער אצלי דבר, אלה היה הזדמנות נוספת להעמקת המחשבה...יתכן ובשל הקבלה שלי את חוסר הוודאות בחיים כמצב נתון. ואולי מדובר באמונה שרב הנסתר על הגלוי, על אף אשליית היידע.
כל דרך בה תוכל להתחבר לחייך בהווה, ולקבל את העובדה שייש חלקים שאינך יכול להיות בהם בטוח, הינה מבורכת. אם דרך ההתעמקות הפילוסופית, דרך האמונה, המדיטציה, השימחה, המשפחה, הפעילות הגופנית, המימוש בחיים או בדרך טיפולית של שיחות עם איש מקצוע.
בהצלחה.