נכנסתי לבעיה רצינית.

מה אתן מציעות לי(בקשר לבעיה עצמה,ולדרך שאני מסתכל על הבעיה ועל הדרך שאני משייך אותה אליי.)
?ובבקשה תעזרו לי להבין שאין לי בעיה כזאת רצינית כמו שאני חושב.

שלום לך.
אתה עושה הפרדה בין מצב בו אתה רואה את החיים שלך דרך המחשבות שלך, ואז אתה חווה את האחרים כמבקרים או כמסתכלים עלייך בצורה שלילית, לבין המצב בו אתה פשוט חי את חייך, חווה אותם דרך הרגש, ואז אתה חש אהוב ושאתה אוהב את מי שסובב אותך. כאילו קיימים שני מצבי חיים מפוצלים עבורך, האחד כמו מתבונן על חיייך מבחוץ ואז אתה מפרש ארועים כשליליים עבורך, מה שייתכן ומעצים את תחושתך הרעה ואת החרדה, והשני, כאשר אתה מצוי בתוך הסרט ומשחק בו בלי לפרש אותו, ואז רואה אותו מנקודת מבט אחרת, זורמת יותר, חיובית יותר, מקבלת יותר.
אני חושבת שהמעברים הללו שאתה מתאר שכמו מבטלים האחד את השני הינם בלתי נסבלים עבורך וגורמים לך מצוקה גדולה. גורמים לתנודות בחייך כאילו מדובר בשני בני אדם שונים ולא אדם אחד החווה את חייו בהרמוניה.
מעניין שציינת שהיית בטיפול פסיכולוגי, כך שאתה מודע להשפעה של טיפול עבורך. אולי בהיותך בטיפול, כאשר עוד נקודת מבט התאפשרה, של המטפל, יכולת להניח למבקר החיצוני ולחיות את חייך בצורה יותר נוכחת ופחות מנוהלת ע"י המחשבות. אולי עבורך הטיפול הינו דרך לאיחוי של הפיצול שאתה חווה ולהרגעת התחושות הקשות הנובעות מהתנודות הבלתי פוסקות, ובהתאמה גם להרגעת התחושה שהבעייה שלך היא רצינית. אם כך הם פני הדברים, אולי כדאי שתשקול לשוב לטיפול, גם הארה"ב, מכיוון שייש מטפלים וגם כאלה ישראליים. אז תעשה את בחירותך ואת שיקולך אם לשוב לארץ בצורה עניינית, , מתוך מחשבה האם זה נכון לך, האם זה ייעשה לך טוב ולא מתוך הרצון להשקיט את המחשבות, אותן אתה כמובן יכול לקחת איתך לכל מקום שבו תהייה בעולם.
בהצלחה.

תודה רבה על התגובה,הטיפול שעשיתי עם הפסיכולוג-הוא מבחינתו הייתה לי רק הערכה עצמית נמוכה והייתי מרגיש פחות את הקטע הזה של -להסתכל על המציאות דרך המחשבות.הייתי הרבה פחות מתעסק בזה גם.
אני רוצה שתתייחסי לעוד משהו אצלי.
תראי,אני מפחד להסתכל כבר על עוד פרסומים של אנשים פה בפורום הזה,כי אחרי זה בסיטאוציה כל שהיא יקרה לי משהו שמישהו רשם פה,ואז אני יזכר בזה..ואז אני יתחיל לחשוב שיש לי מה שיש לו.
לפני כמה זמן ראיתי סרטון של מישהו עם חרדה חברתית,שהוא מספר על החיים שלו שהוא לא יכול לצאת מהבית,ושהוא מנגן כל היום בגיטרות.
והקטע הוא..שאני גם מנגן בגיטרה,ופעם אחת שישבתי בבית וניגנתי,ועברה לי איזה מחשבה שקשורה לראיית המציאות דרך המחשבות ,ישר נזכרתי באותו בןאדם,וברגע שנזכרתי באדם הזה גרמתי לי הרבה סבל,כי זה מחשבה שלא היה לי מושג איך לצאת ממנה,עובדה,הימים שהרגשתי חרד לצאת מהבית,אני יכול למנות אותם על שתי הידיים שלי,לא יותר מיזה..כל השאר הייתי תמיד יוצא ומבלה ואפילו הייתה לי חברה,הייתי פשוט מרגיש דברים חיוביים אל האנשים שסביבי תמיד,שזה איך שבן אדם צריך להיות..גם מה לעשות,פעם גם היה לי בקטנה קצת פחדים וקצת חרדות,אבל לרגע אחד לא הייתי חושב על זה !! אפילו לא הייתי שם לב לזה בתור בעיה שתפגע לי בחיים.ועכשיו זה המצב ההפוך.
מה שאני בא להגיד כאן,זה שאיך זה הגיוני,שאני בכלל יכול להקדיש כל כך הרבה מחשבה לדוגמה הזאת עם הגיטרה?לפעמים אני מרגיש במצבים כאלה,שעם מישהו יבוא ויגיד לי - אחי יש לך סכיזופרניה-אני יסתכל על הבן אדם וירוצו לי מיליון מחשבות,ואני אשכרה יתן לזה להשפיע עליי.ז"א אין לי חסינות בפני הדברים האלה,איך הגיוני שאותה דוגמה עם הבןאדם שמנגן בגיטרה שיש לו ח"ח,איך הגיוני שזה משפיע עליי?מה עם העבר שלי?אני כאילו זוכר ויודע את העבר שלי במצבים כאלה אבל אולי אני לא מרגיש שזה באמת באמת באמת אני כרגע,בעבר הזה?ומה עם זה שחשבתי פעם אחת שמישהו חשב שאני הומו.כל פעם שיש את המילה הומו אני נרתע,במצב קיצוני אצלי ,הכנסתי לעצמי לראש את המחשבה הזאת,ואז כשעבר לידי גבר בכוח בגלל שהכנסתי לעצמי את זה לראש ,התחלתי כבר לחשוב מחשבות מוזרות על אותו גבר...למה גם מיזה אני לא חסין?אני בן 18 שנה ,בחיים לא עברה לי המחשבה לשניה שאני הומו בחיים האלה,הייתי במערכת יחסים,הרגשתי דברים,איך זה משפיע עליי?למה אני לא חסין??וואלה..כשאני לא רואה את המציאות דרך המחשבות,מישהו יבוא ויגיד לי אתה לוזר,אני לא ירתע,אני ישאל למה הוא חושב ככה,או שאני לא כזה יתייחס אל זה,אולי אני יזכור את הבןאדם הזה ביום שלמחרת וזהו.אבל כשאני רואה את המציאות דרך המחשבות,אין חסינות מכלום.ניסיתי לחשוב על זה אפילו בצורה של-עם יבוא בןאדם ויגיד לי אני בן 120,גם אז אני יחשוב על זה?
אפרת וענבל,אתן מדהימות.תודה רבה על התגובות שלכן(זה לא פעם ראשונה שאני רושם בפורום) ,מחכה בקוצר רוח לתגובה .

היי לירון.
אם תחשוב על זה תראה שמה שאתה מתאר זה הפרוש שלך לחוסר בטחון עצמי.
הרי הבטחון ב"עצמי" הינו הבטחון בכך שהעצמי שלך לא ייפגע גם אם יאמרו לך שאתה בן 120 (תשאר בן 18) או שיאמרו לך שאתה סובל מחרדה חברתית (תדע שייש לך חברים וזה לא קשור אלייך) או שיאמרו לך שאתה סכיזופרן (תדע שזה לא נכון) או שיאמרו לך שאתה איש מפורסם ועשיר (עדיין לא .. לפחות (-:) העצמי שלך יישאר יציב, כי תדע מי אתה. אתה לירון, בן 18, יש לך חברים, אתה עושה כך וכך, אתה מנגן להנאתך בגיטרה, וכו וכו...
כאשר הבטחון העצמי שלך מעורער, אתה חווה את זה כחוסר חסינות. העצמי שלך חדיר ל"התקפות" מבחוץ, וכל התקפה שכזאת,צובעת אותו, משנה אותו ומערערת אותו.
על כן, אני חושבת שהפסיכולוג שלך נגע בנקודה חשובה מאוד במהותך, שהיום אתה מבין אותה יותר, יודע יותר כייצד חוסר הבטחון של לירון בא ליידי ביטוי בחייו. למדת להמשיג את חוסר הבטחון הזה כשייך לך ולא כתכונה כללית ובלתי אישית לך.
על אחת כמה וכמה נראה לי שחשוב היום לטיפול, כדי להבין טוב יותר כייצד ליצור "חסינות" בחווית העצמי שלך, ולא לחוש כה פגיע וחשוף להתקפות בלתי צפויות מבחוץ.
תדע לירון, העולם אכן לא בטוח, והשאלה אם החוויה האישית מעורערת עקב התקפות לא צפויות מהמציאות, אכן קשורה לחוסן העצמי ולמידת הבטחון העצמי שלך.
מקווה שתמשיך את הדרך בה כבר התחלת ולא תשקע יותר ויותר במחשבות שמערערות לך את חווית העצמי.
ותודה על הכרת התודה שלך. זה מחמם את הלב.

כל מה שאת אומרת נכון,אבל אני לא באופי שלי חסר ביטחון כזה..ועכשיו על אחת כמה וכמה אני שם לב להערכה עצמית שלי,ולגבולות שלי,ולזה שאני לא צריך להתבייש להגיד לבןאדם שאני לא מקבל את ההתהגות שלו,אבל יש לי קצת קונפליקט עם הקבלה העצמית שלי.
עקרונית ,יש מעגל כזה גם שכשאני לא מקבל את עצמי,אז אני לא נוח עצמי,ואז בגלל שאני לא נהנה מעצמי,ואני ליד אנשים אני מרגיש ממש ממש ממש לא נוח לידם,ואני כביכול רוצה לשאול שאלות שלא באמת מעניינות אותי ,ואני מדבר מאוד מונוטני כזה ובכבדות,ומתנהג בחוסר ביטחון.
יודעת מה?אני לא בטוח שזה קורה בגלל שאני לא מקבל את עצמי תמיד,אבל זה קורה לעיטים ואז כאילו אני לא אמיתי עם אנשים ולא אמיתי עם עצמי.
עכשיו מה הקטע?אני מקבל את עצמי בזה שאני בן אדם לא גבוהה,כל פעם שעוברת לי מחשבה על זה שבגלל משהו שקשור ליופי שלי אנשים לא ירצו לדברו איתי,או ההפך ,אני מנסה לקטול את המחשבות האלה בכל הכוח,ולהגיד-מה שחשוב זה להיות אמיתי ולהסתמך על האופי שלי ולא על שום דבר אחר.
ז"א אני עובד מאוד קשה על לקבל את עצמי ויותר מיזה,כל פעם שאני חושב על אנשים אחרים-איזה מכוער,איזה נמוך וכו'..אני נוזף על עצמי!ואומר לעצמי שזה ממש לא דרך להסתכל אל אנשים.ואני עושה את זה אך ורק כדי להיות בן אדם טוב יותר ואמיתי יותר שיכול להעריך אנשים שמצטיירים כחלשים וכמובן להעריך את עצמי כמה שיותר.
אז מהבחינה הזאת אני עובר שינוי אדיר.אבל יש דברים שאני לא מקבל את עצמי...יכול להיות מאוד שבאותם רגעים שאין אצלי קבלה אני מתחיל עם המחשבות..כאילו עם ישבתי בשולחן למשל ,והרגשתי שלא באלי שיבקשו ממני שום דבר להעביר וכו'..אז וואלה-אני יכול להסתכל על זה כ-לא בא לך עכשיו,וזהו .
אבל זה מרגיש כל כך לא נכוןןןןןןןןן!גם כי אכפת לי מיזה שיסתכלו עליי לא יפה,אבל גם כי אני יודע שזה לא דרך לחיות.בייחוד שמדובר אצלי במניעים לא נכונים שגורמים לי להיות ככה.בגלל שכביכול אני רואה את המציאות שלי דרך המחשבות באותם רגעים,אז לא בא לי.כאילו אני מרגיש לא טוב להעביר מלח וכו' לאנשים,כאילו זה מאולץ לי.
אז מה שאני עושה ,זה שאני לא מאלץ את עצמי להתנהג בחייוכים,כי מותר לי גם להיות קצת גס .אבל אז אני מתחיל לחשוב על איך אני משנה את המצב הזה..בעזרת עבודה קוגנטיבית שזה ממש קשה,אבל כאילו שאני אומר לעצמי-אתה סביב האנשים שאתה אוהב,הם ביקשו ממך מלח,הם ביקשו יפה,אז מה הבעיה?
אבל פה כאילו -בגלל שאני רואה את המציאות כשכולם בכלל ממש חרא ואני אפילו לא יודע איך להגדיר את זה או להתייחס אל זה.ואז-איך אני בדיוק משנה את זה?
עם אני מצליח להתמודד עם הIssue הזה,אז זהו השגתי את שלי.
אני ממש לא רוצה לחרוג מנהלי הפורום,וטיפול פסיכולוגי זה רק עם אני יחזור לארץ,ולא נראה לי שכדאי לחזור לארץ בגלל זה,כי אני עדיין מוצא את המקומות שאני מתרכז בלחיות פה-בלהנות ובחווית העצמי(שזה קורה כששום דבר לא מפריע לי,שאין דברים חיצוניים[מחשבות]..)אבל מה שתייעצי לי זה יהיה טוב.