שאילה

שלום אוקסנה...
קשה לי לומר לך שניתן להסיק משהו משמעותי מתשובותיו של הילד. ייתכן ובשל התחושות שלך לצבע השחור, את משליכה על הילד את המשמעות שהוא כביכול נותן לגננת?
ילד המאובחן כpdd , חשיבתו הרבה פעמים קונקרטית והמשמעות הסימבולית של הדברים פחות ברורה לו. אי לכך, אני מציעה לך להתבונן עליו. לראות איך נפרד ממך בגן, איך חוזר מהגן, האם מרוצה? לשאול אותו איך מרגיש כלפי הגננת, שאלות ברורות וחד משמעיות ולא להסיק הסקות שכאלו שייתכן שאינן קשורות אליו, אלה לחוויה האישית שלך.
ואותו דבר לגבייך. התשובה לשאלה האם את סובלת מחרדות, אינה צריכה להיות קשורה לצבע השחור. ייתכן והצבע השחור קשור אצלך לחוויה המעוררת חרדה, וגורמת לך תגובות פיזיולוגיות של צמרמורות. אך האם את סובלת מחרדות, זו שאלה שאני מציעה לך לשאול את עצמך לגבי חייך ולאו דווקא לצמצמה בנגע לצבע השחור.
בהצלחה

שלום ותודה על תגובתך,
הפרידה בגן לא ממש קלה. יש לא ולא. הגננת מחבקת אותו ואני יוצאת. הביתה הוא חוזר עצבני, לא יודעה מה כן רוצה ומה לא רוצה. את העצבים מוציא ביקר עלי במשפט "לא רוצה אימא". הוא הילד בתפקוד נמוך. ובגן עכשיו מבקשים ממנו לעשות הרבה דברים לבד, כמו לקחת כיסא ו...! כשהוא מבקש עזרה הוא לא מקבל, כי הם אומרים שזה התנגותי אצלו והוא יכול לעשות.

ועוד דבר, הגננת לא רוצה שאני הכנס בבוקר לגן. היא אמרה שזה עושה בעיות במפגש. מה זה? איזה בעיות זה יכול כבר לעשות? ואם זה בכלל בסדר?
תודה

שלום אוקסנה.
ראשית אני רוצה לחזק את ידייך, מכיוון שלגדל ילד עם צרכים מיוחדים מזמן התמודודויות לא פשוטות ולעיתים זה קשה מאוד. ילדך הינו בעל קשיי תקשורת בתפקוד נמוך, ואת מתארת את הקושי שלך להבין מה הוא רוצה ומה עובר עליו וזוהי חלק מהבעייה הקשורה לקושי התקשורתי שלו.
השנה הנוכחית התחילה כעת, ובנך נמצא במסגרת של חינוך מיוחד שברוב המקרים לנסיוני הינה מסגרת קטנה, עם צוות רב מקצועי , רגיש ומכיל. הצוות בגן סבור כי יש דברים שבנך יכול לעשות כעת, שלא נדרש בעבר, כגון לקחת כיסא, והדבר גורם תסכול לבנך. זה רק הגיוני, אך אין זה אומר שזה לא נכון לדרוש ממנו, כי הרי גם המטרה של צוות הגן, בשיתוף עם המטרה שלך הינו לדאוג להתקדמותו במסגרת יכולותיו. התסכול הנובע מכך שנדרשה דרישה המצריכה אתגור, גיוס כוחות או לימוד משימה שלא עשה בעבר, יכול להיות תסכול בונה, אם הוא במסגרת יכולותיו ואם יש הכלה מתאימה לתסכולו. ייתכן ואת בתגובותייך האמפתיות לבנך, החרדה מסבלו ומכך שלא טוב לו, מתקשה להכיל את התסכול שלו. בוודאי הדבר קשה יותר אם אינו מדבר ואת אינך יודעת ממה מתוסכל, וחוששת שאולי משהו לו טוב קורה בגן.
עצתי לך הינה לקבוע שיחה עם צוות הגן. הגננת, הפסיכולוגית או כל מטפל שנמצא עימך בקשר ולהביע חששותייך ושאלותייך. העבודה המשותפת עם ההורים הינה חלק משמעותי ובלתי נפרד בעבודה עם ילדים עם צרכים מיוחדים בתוך המערכת.

תוכלי אז גם לשאול ממדוע הגננת מעדיפה שלא תכנסי בבוקר לגן. ייתכן וכניסתך מקשה על בנך את הפרידה מכיוון שהוא קולט את חששותייך? ייתכן והעובדה שאת נשארת מערערת ילדים אחרים שהוריהם עזבו? בכל מיקרה, התקשורת עם צוות הגן הינה קריטית להבנתך את המצב וגם לקידומו של בנך.

בהצלחה.