לאפרת בן שם- פתחתי בחלון חדש...

היי לך..
אני קוראת את הכאב שלך על תחושת האובדן של הקשר החם עם המטפלת שלך ועל התחושה שבאופן מסויים ננטשת כאשר הסכמת להיות חשופה ופגיעה. היה בינכן הסכם כלשהו על מהות הקשר ששונה על ידי המטפלת באופן חד צדדי עקב נסיבות שגם אם הן מובנות לך, את מתקשה לקבל אותן, כי לא את ביקשת אותם. החלק הבוגר שבל מבין, אך החלק הילדי מסרב לקבל וחש פגוע. הטיפול, פעמים רבות נוגע בחלקים ילדיים, תלותיים ונזקקים ומהמקום הזה את אינך מצליחה לקבל את שינוי הכללים שהציבה המטפלת שלך.
את שואלת מה עושים כזה מקרה. גם לכך אין כללים אלה מה שחשוב שתשארי אוטנטית לתחושותייך. הכי טוב היה אם היית מצליחה לעבד את תחושותייך בתוך הטיפול. לכאוב, לכעוס, להיות נאמנה לתחושותייך. ולהגיע למקום שתחושי בו אהובה ומוכלת. אני חייבת לשאול אם את מכירה את התחושה הזו של הנטישה בחייך? האם נפגשת בעבר עם החוויה שמשישהו קרוב אינו נותן לך יותר את מה שאת זקוקה לו, ומה עשית במקרים הללו. איך את מקבלת שינויים שאינם תלויים בך?
חשוב לי לציין שטיפול אמור להיות חוויה מטיבה ובונה, למרות שלעיתים הוא כולל משברים שהחלק של התיקון הינו מהותי לתיקון החוויה הפנימית. התפקיד של המטפלת שלך הינו לאפשר לך את התיקון הזה, לסייע לך לתקן את מה שבחוויה שלך התקלקל. אני חושבת שבנקודה הזאת היחסים אינם הדדיים.
את אמורה לקבל את מה שאת יכולה לשאת, את אמורה להיות יכולה להביא את עצמך במלואך. אם את יכולה לעשות זאת למרות הקושי, את במקום הנכון. אם לא, יש בעייה או כשלון בהכלה שלך בתוך הטיפול.
אני מציעה שלא תוותרי על היותך יכולה להביא את החלקים הפגועים, המפקפקים, הנטושים שלך לתוך הטיפול ותנסי ביחד עם המטפלת שלך למצוא את המקום הבטוח שלך. אם תחושי שאינך יכולה לעשות זאת, או שאת הופכת להיות פחות אוטנטית בשל התחשבות במטפלת שלך, יש מקום לשאול האם הטיפול הזה מתאים לך כעת בחייך.
בהצלחה בדרכך