לא יודעת מה לעשות

שלום רנה,
בדברייך עולה כאב גדול וסערה גדולה הקשורה בשאלות של זהות עצמית והערכה עצמית. לפעמים את מזדעזעת כל כך מהתנהגותך ומהזעם שמתפרץ מתוכך עד שלא נותר לך אלא להסיק שאת בעצמך, על כל הווייתך, רעה, הרסנית ומפלצתית.
כואב לשמוע שזה הדימוי שדרכו את מסתכלת על עצמך. אולי תחשבי שזה יומרני מצידי, כי איני מכירה אותך בסך הכל, אבל אני בטוחה שאינך מרושעת כל כך! בדברייך אני שומעת הרבה אשמה וכאב על מי שבדמיונך הפכת להיות, וזה כשלעצמו עדות לכך שאינך יכולה להיות כזו מפלצתית. אם יש בלבך כאב על הסבל שאולי גרמת לאחרים, הרי שיש בך חמלה ואמפתיה. מסקנתי היא שיש בך גם טוב.
קרוב לוודאי שמשהו באיך שגדלת השריש בך תפיסות קשות לגבי עצמך, ולא איפשר לך לבוא במגע עם כל החלקים שבך, טובים ורעים כאחד. כך נדמה לי. הרי בכולנו יש ״ רוע״, כזה או אחר, שבא לידי ביטוי בקנאה, רגשות נקם, שמחה לאיד, זעם ורצון בנקמה. זה חלק מלהיות בן אדם. ויחד עם כל אלו, יש גם אהבה, חמלה, רוך. כל המורכבות הזו היא מה שהופך אותנו לאנושיים. נראה לי שלאורך חייך לא למדת לבטא את הרוך שבך, את הכאב, הנזקקות והפגיעות, כל שכל תגובה לתחושה של איום, פנימי או חיצוני הובילה להתפרצות קשה שלאחריה הופיעו רגשות אשם.
בנוסף, למדת להסתמך על הפנטזיה והדימיון, אז וודאי יש המון מחשבות כמוסות שמעולם לא נחשפו, וגורמות לך לחוש בושה, מבוכה ולבסוף גם שנאה עצמית. כל הדברים הללו מותירים אותך עם תחושות של דיכאון, בושה אשמה.
בעיניי כדאי מאוד שתפני לטיפול כדי להתחיל לאט ובזהירות לדבר את עצמך החוצה, כדי שלא תישארי לבד עם כל המחשבות שלך והבושה שהן מעוררות בך.
אני חושבת שתופתעי לגלות שאנשים מפנטזים על דברים שונים ומשונים, ושזה בסדר. זה רק מעיד על העושר שיש בך כאדם, ובשביל זה יש פנטזיה. אם תתחילי משם, ותגלי מהן המשאלות, המאוויים, ותתחילי להתיידד איתם, גם עם אלו הכמוסים והפרטיים, יש סיכוי טוב שגם התפרצויות הזעם יתפחתו.

שנה טובה,