התאבדות

מאיה שלום...
את עומדת מול התמודדות ככ קשה ומדאיגה. חברתך מכניסה אותך לנבכי נשמתה המיוסרת, את מודעת להסטוריה המשפחתית שלה, לחוסר האונים בו היא שרוייה ולמיעוט הכוחות שהיא חווה עקב תחושות הדיכאון, ומודעת לכך שבסופו של דבר ידך קצרה מלהושיע.
ראשית, האם יש לחברתך קרובי משפחה? הורים? אחים? שהם מקורבים מספיק על מנת להיות חלק מהתמיכה בה? ייתכן ומה שחברתך זקוקה לו עכשיו הינו שמירה צמודה על חייה ואולי אף אשפוז שיישמור עליה ויעזור לה להעביר את התקופה המיוסרת הזאת.
אנא זכרי כי משפחתה של חברתך עברה את הסיוט הזה לפני 8 שנים וייתכן כי האופציה של לערב אותם במשבר הינה האופצייה המיידית שעלייך לנקוט, גם כדי לא להיוותר לבד מול חוסר האונים שאת חווה, וגם כדי לנסות לעזור לה ואולי אפילו להצילה. עלייך לשקול זאת גם אם חברתך תכעס עלייך , מכיוון שעדיף שתכעס מאשר שאת תחושי שלא עשית את כל מה שאת יכולה.
הייתי רוצה לפנות אליה ישירות ולומר לה,שהתחושות שהיא חווה, נוראיות ככל שיהיו, הינן זמניות. כעת הן כל עולמה ולא נראה שיכול להיות אחרת, אך זהו גם מהותו של הדיכאון הצובע הכל בשחור. אנשים שחוו דיכאון ועברו את המשבר האקוטי יודעים לספר על תחושת הייאוש שהיא חווה כעת באבסולוטית, כחלק מחייהם ולא החיים עצמם. הייתי רוצה להציע לה לפנות לטיפול תומך שייסייע לה לצלוח את התקופה הקשה הזו. הייתי רוצה לומר לה, שהקושי שלה ניכר, שהיא סובלת ככ, שהיא כלואה בתוך סיוט. הייתי רוצה להציע לה לחפש יד שתעזור לה לצלוח את הסיוט הזה. שלא תוותר. שייש חיים שלמים אחריו. להבטיח לה את זה. אבל אחרי הקפיצה הזאת. כבר אין.

מחזקת ככל שיכולה.

אפרת,
קודם כל, תודה ענקית על התשובה. זה איכשהו נתן לי כיוון.
אני לא יכולה לשתף את המשפחה משום שהקשר הזוגי המדובר הוא רומן מחוץ לנישואין.
אני גם לא רוצה לבגוד באמון שנתנה בי חברתי בכך ששיתפה אותי ולהוציא את סודותיה הכמוסים החוצה ולו בשביל להגן על חייה, כי אני גם לא יודעת כמה זה יעזור.
לדעתי, בנסיבות אלו, זה רק יחמיר כי אז תהיה לה עוד זירת התמודדות וגם תרחף סכנה מעל נישואיה.