מחשבות קיומיות טורדניות

הי דוד
ביקשת עזרה או טיפ
אז הנה טיפ שלי

אני לא חושבת שהמחשבות שלך הן מחשבות שאתה צריך לסלק מהר ולשאוף פשוט להפטר מהן. נכון- הן לא מחשבות חיוביות או שעושות לך טוב- אבל הן כן איזו שהיא נורת אזהרה שנדלקה ומתריעה על כך שעובר עליך משהו, שאתה מרגיש משהו, או חווה משהו. כדאי להקשיב לזה רגע לפני שמסלקים את זה.

בעיניי חשיבת מחשבות קיומיות היא ממש לא שלילית אלא חיובית נורמלית ומצויינת. אבל (!) אם המחשבות פוגעות בך-מדכדכות או מורידות אותך למטה, גורמות לך לחוש חוסר תקווה או ריקנות, אז כדאי לעצור ולהבין מאיפה זה מגיע. זה חשוב לא להתבלבל בין מחשבות פילוסופיות לבין מחשבות דכאון. נשמע לי שאתה חושב את שני הדברים בו זמנית וזה מבלבל. אבל מה שחשוב כאן הוא מזה עושה לך. אם כרגע זה מוריד אותך למטה לחשוב מאין באנו ולאן אנחנו הולכים- אז זה כנראה לא זמן טוב להתעסק ולהתעמק בזה, ועדיף שתפנה לעזור לעצמך ותשמור את החקירות המעניינות לזמן אחר. כי כרגע התשובות שאתה נותן לעצמך הן שליליות בעיקר- אין משמעות לשום דבר, הכל אותו דבר, מה בכלל אמיתי.. נשמע שהמחשבה שלך הולכת לכיוון מטה. וצריך מהר לכוון לכיוון השני. זה לא אומר לא לחשוב מחשבות קיומיות בכלל אלא כאמור לעצור לרגע ולהשהות את הרעיונות. וגם לנסות להפריד בין המחשבות הקיומיות לרגשות האחרים, לפחדים.- בראש שלנו הכל מתערבב ביחד- או כמו שאמרו יוגים חכמים ממני- 'המוח האנושי הוא כמו קוף שיכור.'

מנסיוני כחיילת לשעבר (בעבר הלא מאוד רחוק)-
הצבא היא מסגרת שנוטה לדכדך. היא מגבילה וסוגרת ולכן מדכאת חלקים בנו-החיילים.
יש אנשים שכל שירותם הצבאי הוא הגשמה עצמית אחת ארוכה. אבל רוב האנשים שמשרתים בצבא סובלים מאיזשהו דיכוי. וזה מאוד הגיוני: בצבא כל מה שאתה מורשה לעשות הוא אחד-להיות חייל. המצב שבו אין לאדם אפשרות לבחור מה לעשות-בין אם זה להחליט מה לעשות ממש עכשיו-לקרוא ספר, לאכול רימון או להחליט לנסוע לגן חיות, לבין להחליט מה לעשות בשנים הקרובות של חייו- כך או כך זהו לא מצב טבעי או הרמוני, אלא מצב כפוי ושמצריך התמודדות מיוחדת שמתאימה במיוחד למצב ה-צבאי הזה.


-תכף המשך-

יכול להיות שהרגשות והמחשבות שאתה חווה קשורות בדברים אחרים והצבא הוא רק טריגר בשבילן לקפוץ החוצה.

כך שעצתי לך היא בעיקר לעצור לשנייה ולחשוב מה אתך. מה אתה חש.

ומבחינה פרקטית-מה לעשות-
אני חושבת שאתה צריך לבדוק עם עצמך מה/כמה כבד לך בפנים וכמה אתה יכול להתמודד עם זה ולחשוב גם על איך להתמודד. איזו דרך תהיה לך טובה.
אולי למשל אתה צריך מישהו לדבר איתו פעם בשבוע (מה שמצריך שינוי בתנאי השירות שלך-חמשושים וכו)
אולי אתה צריך לקחת אתך כמה ספרים טובים ולרכז את המחשבות שלך שם? (ספרי פילוסופיה אולי? משהו אחר? אני ממליצה על אהוד בנאי "זוכר כמעט הכל")
אולי ברגילה הבאה שלך תצא עם עצמך למסע קטן ותשתתף בסדנא שתעזור לך להבין יותר טוב איפה אתה.
ויש עוד הרבה אפשרויות.

וברמה היומיומית,
אתה צריך לעשות עבודה עצמית של עידוד ומחשבה חיובית. תתחיל לעודד את עצמך לאט לאט. תתחיל מקטן וזה יגדל מעצמו.
מחשבות רעות או מפחידות הן כמו ענן אפור דמיוני שצריך לסלק בעזרת קרני שמש חמימות דמיוניות (סורי על הציוריות המעט מטופשת). איך תדע שזה סתם ענן אפור ולא מחשבה אמיתית שצריך להתייחס אליה ברצינות? לי יש חוק כזה- אם המחשבה היא שלילית ורעה בלבד וגורמת לי להרגיש חוסר תקווה- זה אומר שהיא לא אמיתית-כי אני יודעת שתמיד יש תקווה כלשהי בעולם ושלא הכל שחור. בעיניי זו האמת. כמו שלא הכל לבן לא הכל שחור. ומזה נובע שאם הראש שלי אומר לי שהכל שחור- הוא מרמה אותי כרגע ואני צריכה מיד להפעיל את מנגנוני הפחדת הענן והברחתו. זה עניין של אימון ואמון. אימון החשיבה החיובית ואמון בעצמך שאתה תמיד תהיה שם בשבילך לעזור לעצמך לנצח את המכשולים הפיזיים, המנטליים והמחשבתיים
ומאוד חשוב-לתת מקום לרגש שלך.

אני מקווה שנתתי לך אי אילו רעיונות


.