טיפול

שלום לך ליר...
את שואלת אם זה בסדר.. האם זה בסדר עבורך? האם הצורך שאימך תתלווה אלייך מגיע ממך או שזהו צורך של אימך? האם את חרדה מפני המפגש ואימך משמשת לך להרגעה? ואז, כדאי לך לשקול האם את יכולה להביא את החששות והחרדות ולהעלותם מול המטפל , גם בלי שאימך תהייה נוכחת פיזית, או שבתחושתך זה מעל ליכולתך. האם את חשה כי אימך תעזור לך לספר את סיפורך, אולי אף בעצם נוכחותה, סיפורך יקרום עור וגידים בתוך הטיפול, אולי אז תשקלי האם את יכולה לספר את סיפורך בעצמך , ללא עזרה.
ליר, עצם השאלה פותחת אפשרויות רבות ושבילים רבים בתוכך..לטיפול יש מיגוון גישות, לדעתי האישית, את מצוייה בתפר שבין ילדות לבגרות, שאלתך הינה חשובה, הצורך שלך באימך מכל סיבה שהיא, ההבנה מדוע את זקוקה לה באופן קונקרטי וכד.
טיפול הוא תהליך, גם אם אימך תתלווה אלייך לפגישה הראשונה, בוודאי לא תהייה עימך כל הטיפול וייהיה לך די זמן לעבד את הצורך הזה, אולי בתמיכה? בהחזקה? בנראות? בממשות? שמספקת לך אימך.
בהצלחה בדרך.

שלום,ותודה רבה על התשובה המפורטת.
לא הסברתי את עצמי כראוי:אמא שלי רוצה להתלוות אלי לפגישה הראשונה,ברמה האישית אני מעדיפה שהיא לא תהיה,אם כי הנוכחות שלה לא ממש מפריע לי.
היא רוצה להתרשם מאיש המקצוע..
מה דעתך?

אני חושבת שענית בעצמך את התשובה. את מעדיפה שהיא לא תהייה. וזה העיקר בעייני.
התרשמות מאיש מקצוע יכולה להיות סובייקטיבית. עניין של כימיה אישית. ייתכן ואיש המקצוע לא יימצא חן בעייני אימך ואת תתחברי אליו. מה אז?
כמו שאמרתי, קשר טיפולי הוא תהליך. תהליך בין שני סובייקטים, המטפל והמטופל.
נראה לי שאולי זאת הזדמנות בשבילך לשים גבול לאימך, להיות קשובה לתחושתייך, ולבקש ממנה לסמוך עלייך בעניין אישי זה.
את ההתלבטויות, כמו גם התחושות שיגרמו לך מעניין זה, חשוב שתביאי לטיפול. לתחושתי, עוד טרם שהתחלת את הטיפול, נושאים משמעותיים כגון נפרדות, גבולות, אמון , ושליטה, צצים ועולים בקשר שלך ושל אימך.כדאי מאוד להשאיר מרחב לשוחח על העניין ולבדוק אותו מצדדים שונים, מה שפחות מתאפשר, או בכלל לא, אם אימך תבוא לטיפול באופן קונקרטי.
רוצה להוסיף, שגם אם תחליטו שהיא באה, הרי לא תשאר כל הטיפול, ועניין זה ייהיה מדובר בוודאי בהמשך.
בהצלחה לך.