החלמה ספונטנית

שלום תומר,
אני שומעת בדבריך שני קולות בהקשר לתוקפנות הזו שלך, שאתה מתאר. הקול האחד, זה שמוצא לנכון לכתוב כאן ולרצות לשחרר משהו, אולי רואה שיש מחירים לשלם על הביטוי החופשי של כעס, על הערות פוגעניות ועל ״מכות מתחת לחגורה״- מחיר אישי ומחיר סביבתי. ויש קול אחר, שמחבב את החלק הזה בך, שרואה בו משהו מעורב וחי, שנאחז בו כדבר יקר שהוא חלק מהאישיות שלך.
עוד אתה מזכיר את המשקעים ההיסטוריים. אני לא יודעת בקשר להחלמה ספונטנית, אבל אני יותר מבינה את זה ככעס היסטורי שאולי לא השתחרר ועובד מספיק, ולכן כל הזמן מותק ( מועבר לגורמים חדשים ) החוצה, ויוצא בעוצמה שכזו, לפעמים לא פורפורציונית. אני חושבת שזה כן חשוב לברר את זה, ואולי גם לגלות צדדים נוספים בזהות שלך, יותר רכים, יותר נעימים. לא רק בשביל הסביבה, בעיקר בשביל עצמך. אני בטוחה שיש כאלו, אבל אולי הכעס והלוחמנות מטשטשים אותם. דע לך שחלק גדול מהכעס הזה עשוי להיות הגנה, כדי שלא לחוש פגיע. כנראה אימצת לך הגנה כזו מסיבות טובות, אבל את זה צריך לברר בטיפול, לעומק.
אני חושבת שלמרות שחשוב שיהיה ערוץ לכעס בחיים, לפעמים הוא ממסך דברים אחרים, חשובים, קל לטעות בו ולהאמין שהוא רק משרת ביטוי אותנטי ומעורב.
אם תחליט בכל זאת לבדוק ולעשות שינוי, אני חושבת שיהיה לך מה להרוויח.
בהצלחה!