צריך עזרה

שלום,
בדבריך עולה הרבה כאב. על הבדידות, השונות, חוסר האונים והתקיעות. ולצד זה, כמיהה חזקה לקשר ויכולת לקדם את עצמך במקומות שתואמים את כישוריך. אני מתייחסת לעובדה שסיימת תואר כמהנדס, ומסיקה מכך שוודאי יש לך כוחות באישיות.
מליקוט של דברים שכתבת, אני מבינה שכל חייך נטית להסתגרות, שהיית קצת אאוטסיידר, ושלא יכולת לבסס קשר זוגי, למרות שכן רצית בכך. המסגרת של הלימודים עשתה לך טוב, בכל מיני מובנים, אבל עכשיו, כשאתה לבד, מאוד קשה לך להתקדם ולמצוא את מקומך. אני מבינה שיש גם לחץ חיצוני שקשור לעובדה שאתה בבית הוריך. הם וודאי מצפים ממך להתקדם, ואתנה נלחץ מכך שאינך יודע איך, ושלבסוף תמצא את עצמך לגמרי לבד, גם ללא התמיכה הפיזית שלהם.
אני לא ממש מבינה מהם אותם קולות שאתה שומע. האם אלו מחשבות מטרידות שקשורות לכל מה שכתבת, שחוזרות שוב ושוב ולא מניחות? האם אלו קולות אחרים, חיצוניים, מחוץ לראש ולמחשבות שלך?
במקרה האחרון, זה סימן חמור יותר למצוקה בה אתה נמצא.
כך או כך, אני חושבת שאתה זקוק לעזרה מקצועית. לאדם שילווה אותך קודם כל בתקופה הנוכחית, של התקיעות והלחץ שאתה נמצא בהם, ואחר כך, בסוגיות המרכזיות של חייך, הבדידות, הקושי למצוא את מקומך, הרצון בקשר שלא מוצא מענה, מישהו שגם יסייע לך למצוא מנוח מהקולות המטרידים האלו, שמשבשים כל כך את איכות חייך.
אם קשה לך מבחינה כלכלית, דע שיש טיפול קהילתי במסגרת מרפאות לבריאות הנפש בקהילה, בחינם. מעבר לכך, אפשר לפנות לקופת חולים ושם לקבל הפניה לטיפול בעלות מסובסדת.


היה בטוב,

ענבל,
המון תודה על הדברים שלך, את בדיוק קלעת לאותם דברים שאני נמצא בהם...
בקשר למחשבות זה מחשבות אסורות שאסור להגיד אותם בקול ולכן כל הזמן אני מדבר עם עצמי במטרה לא להגיד את המחשבות האלה בפה שלי...הקולות הם קולות פנימיים...שאומרות לי להגיד את הדברים האסורים מנגד אני אומר דברים אחרים ואני מוצא את עצמי נלחם כל יום, כל דקה בקולות הללו....פשוט מלחמה יומיומית.
את חושבת שמכלול הסיבות שציינתי (אי מציאת עבודה, חוסר זוגיות)
מובילים למצוקה ולמצב הנפשי המחריף שלי?..

תודה
משה

אלף אלפי תודות ענבל,
תודה על הייעוץ
רציתי לשאול דבר אחרון ושוב אשמח לשמוע את דעתך...
אותם קולות שדיברתי עליהם זה קולות פנימיים בתוך הראש...
כלומר, אולי זה יישמע מצחיק או מוזר אבל הם מלווין אותי כמה חודשים טובים בראש..
אז בקצרה: תקועה לי בראש איזה מילה מסוימת, זה בעצם סוג של קללת מוות כזו.
עכשיו אני באמת שמשתדל להוציא את הדבר הנורא הזה מהראש ואני מוצא אותי כל יום במלחמה עם עצמי שבעצם הקול הפנימי טוחן לי את הראש להגיד את המילה הזו ואני לא רוצה אז אני משיב בדיבורים ובקולות לא קשורים לפעמים עם עצמי שאני נמצא לבד או עם אנשים, זה הורס לי את התפקוד היומיומי...ואת שגרת החיים שלי...
מה דעתך? האם אני מתחיל לפתח סוג של מחלת נפש? ללכת לפסיכיאטר או פסיכולוג?

שלום לך שוב

נשמע לי מהאופן שתיארת את הקולות שחוזרים, שאתה מתמודד עם מחשבות טורדניות שמופיעות ללא שליטה ומעוררות חרדה רבה. אני חושבת שזה עשוי להיות קשור למצב הכללי שאתה נמצא בו, אבל לא רק. חשוב שתדע שתופעות מהסוג שתיארת אינן נדירות, אלא תופעה פסיכולוגית מוכרת שניתן וצריך לטפל בה. אין שום פסול בכך שתלך לפסיכולוג שיסייע לך למצוא קצת שקט פנימי. מציעה שתעשה זאת בהקדם, אין שום סיבה שתסבול כך. הדברים שאתה מתאר מעכבים ומפריעים, ומשבשים מאוד את איכות החיים. זה ניכר בדברים שאתה כותב.

המון תודה ענבל
אני נפגשתי עם פסיכולוגית והיא הפנתה אותי לפסיכיאטר
בקשר לקולות כי זה ממש הורס אותי ואני לא יכול לתפקד בשגרה היומיומית שלי
המון תודה שוב!!!
משה