היי ..

בעבר כילדה הלכתי לטיפול פסיכולוגי קליני במשך כ -5 שנים
ועזבתי , לאחר 5 שנים אמא שלי הלכה לטיפול אצל אותה מטפלת
שאני הייתי מטופלת אצלה , אני לא ידעתי והם לא ספרו לי על זה .
אני ואותה מטפלת עברו לא מעט .. אני עזבתי וזה באמת לא חשוב
כרגע (המטפלת הייתה הגורם לעזבתי והתנצלה ,כן משהו אתי)
לא משנה . אבל היה לנו לא מעט ובטח שלא כשאתה נער מתבגר
במשך 5 שנים בחדר טיפולי שכלל לא רצית להיות .
כשהבנתי שהן ניפגשות זה היה בום נוראי עבורי , אני ביקשתי משתהן ואמרתי
שזה לא במקום והרבה בגלל התא המשםחתי המורכז שלנו .
לאחר שהעלתי ואמרתי לכל אחת מהן זה לא באמת היה משנה להם .
אחרי תקופה הבנתי שהן עדיין ניפגשות וזה היה יותר נורא עבורי.
אני יודעת שעבר זמן מהיום שהפסקתי ללכת לטיפול אבל למה המטפלת
מצאה לנכון לקבל את אמא ולהמשיך לטפל באמא גם לאחר הדברים שאמרתי והסברתי ועד כמה זה לא בסדר ונכון . יש בדבר הזה כאב
עצום שאף אחת מהם לא באמת "רואות" , ואת כמטפלת הייתי רוצה לשמוע את דעתך לגבי הדברים ורציתי לשאול מה חוק האתיקה אומרת.
למשל כמה שנים אמור לעבור כדי שמטפל יוכל לטפל בעוד בן משפחה ..
למה זה כלל אתי ? מאיפה אתה חושב שזה היה "נכון" לאותה מטפלת
לקבל / להמשיך גם אחרי הדברים .. זה לא עניין
הכספי זה בטוח שלא , מה כן .. מה יש שם אצלה אם זה במודע או לא
זה משהו שאני לא יודעת לומר לך בכתיבה , יש פה משהו מעבר .
את נסי לשחזר את הדברים להבין את הצדדים שהם בעיקר אני ואותה
מטפלת , אודה לך על התשובות .. :)
תודה :)