לירון בן 18

למה אני כל הזמן נע סביב תחושת ערך עצמי קיימת או לא?
למה אני חייב להרגיש את החיבור כדי להתקיים?למה כשאני מרגיש משהו קטן וטוב שעוזר כמו לעשות נשימות עם אמא ואז יש בי קול אימפולסיבי שמנסה להרוס אותי?כבר אמרתי שיש הבדל בין הקול שאני מדבר לעצמי לבין המחשבות שלי כבן אדם מחובר לעצמי,שזה כאילו שתי דברים שונים?למה אין לי מסגרת משלי שתשמור עליי?למה שהגעתי לתחושת הערך עצמי נהנתי הכי בעולם,
אבל אך פעם לא שמרתי עליה בגלל מחשבות או דיבורים אימפולסיביים לעצמי?למה עכשיו שאני כותב את המכתב שכתבתי אני כבר בעצם מרגיש שהוא לא נכון וחסר ערך וזה לא אמין?אני מפחד שיאבחנו אותי במשהו לא נכון אבל הקטע שאני מגיע למסקנות אבל אחרי כמה זמן לא דבק בהם ,ואני בכל זאת ממשיך עם המכתב,למה אפילו שאני מרגיש לא בסדר עם עצמי אני מנסה לשנות ההרגשה על ידי חשיבה שאני בסדר וזה עובד,
ואז אני מקבל את עצמי ונהנה מעצמי ומרגיש צורך להקרין את עצמי אבל למה זה לא נשמר?
אני מפחד לקרוא דברים באינטרנט ולתת להם להשפיע עליי בגלל החוסר ביטחון שלי בעצמי,
כשאני כותב מכתב אני צריך לעבוד עם הזיכרון וכרגע שאני כותב מכתב שכתבתי ,אני לא יכול לעבוד עם הזיכרון אז בגלל זה זה נראה לי מוזר.
אבל למה כל זה קורה?אני בן אדם שלוקח רעיון והולך איתו עד הסוף וממש אותו ומצליח בעזרת הכישורים שלי אבל זה עובדה שמשהו לא עובד,הצלחתי לשמור על מסגרת החיבור העצמי שלי לכמה ימים אבל זה נעלם כי יש את השלב של בין החיבור לבין הניתוק שזה מעין חוסר שקט וחוסר רוגע אצלי,שבסופו של דבר בגלל המחשבות האימפולסיביות אני נכנס לנתק..
זה קשה לי להגיע להבנה עם עצמי ולשמר אותה,לכתוב מה מפריע לי ולעזוב את זה בצד וללכת עם זה לרופא אחרי כמה ימים,אני כביכול דואג שאני לא יבין את עצמי או שלא יבינו אותי או שמשהו יהיה חסר,אבל מצד שני אני מאבד את החיבור למה שכתבתי מלפני כן,
אני פשוט חושב שבאופן כללי יש חוסר חיבור כללי לעצמי וזה אולי הבעיה,כי זה לא יכול להיות שבגלל חוסר ביוטחוון אני מושפע מדבר אחר כל פעם בנוגע למצב הנפשי שלי,אבל כשאני מצליח למצוא את עצמי ולהתחבר לעצמי אז הבעיות היחידות שיש לי זה מה אני ילבש,מתי אני יגיע,אני רוצה לדבר עם הילדה הזאת ..
דברים הכי נורמטיביים שיש ואני רוצה שהמצב ישאר ככה. ואני זוכר שטענתי כשזה קרה שזה מרגיש מחובר משהו עם חוויה עצמית ומשהו שמנוגד לקולות האמיפולסיבים ולקול שאני מדבר לעצמי ומתוסכל,משהו שונה ובריא יותר,אני נוטה גם לחשוב על עצמי דברים שהם בפער גדול על מה שאני באמת