מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- איך כדאי לספר לחבר שלי שיש לי הפרעהנעם14/10/2012
שלום רב, אני בת 29, יש לי הפרעה בי פולארית ואני מטופלת בתרופות. כבר למעלה מחצי שנה שלא היתה לי אפיזודה שקשורה להפרעה. יש לי חבר, אנחנו יוצאים ביחד 5 חודשים ומאוד טוב לנו ביחד. השאלה שלי היא איך כדאי לספר לו על ההפרעה שלי ועל עצם העובדה שאני לוקחת תרופות פסיכיאטריות? אני חושדת שכל העניין התגלה לו בגלל שהיה לי ניתוח אפנדציט לפני יומיים והוא היה איתי ואולי שמע כשעניתי לרופא ששאל אותי איזה תרופות אני לוקחת. ככה שיש שני דברים שמטרידים אותי: 1. האם הוא כבר יודע ואם כן, מה הוא חושב על זה? 2. איך לספר לו את זה מבלי שזה יישמע כאילו אני פגומה.. אציין שאין לי ניסיון רב במערכות יחסית ושזה החבר הראשון הרציני שלי. אני בד"כ לא מדברת עם הקרובים שלי על ההפרעה שלי. מתוך כל החברים שלי, רק שתי חברות באמת יודעות את כל הסיפור. היה לי קל יחסית לספר להן כי הן מכירות אותי מגיל חטיבת הביניים וידעו שעברתי תקופות לא קלות. רק אוסיף שמעולם לא אושפזתי על רקע נפשי
* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר איך כדאי לספר לחבר שלי שיש לי הפרעה - תגובה
ענבל מילר היללי17/10/2012שלום לך,
אני מבי מאוד את הדילמה שאת נמצאת בה. את מפחדת שגילוי האמת ירחיק את בן הזוג שלך ממך, ושתאבדי את הקשר הזוגי הראשון המשמעותי שלך. מצד שני, את מרגישה לא בנוח, כפי שבדרך כלל קורה שמסתירים מידע כל כך חשוב מאדם יקר. את מפחדת להיתפס, אבל גם מפחדת לצאת עם האמת. אני חושבת שאחרי חמישה חודשים, חשוב שתספרי. דווקא עכשיו, כשהקשר כבר רציני, אבל אולי עוד לא ממש רציני. אם תמשיכי להסתיר תסתבכי עוד ועוד והמצוקה שלך רק תגדל לדעתי.
אני מבינה את הפחד שהוא יראה אותך פגומה. אבל צריך לשאול כאן, האם את מרגישה פגומה? איך את מסתכלת על המחלה שלך? האם יש לך טיפול פסיכולוגי מלווה? השאלות האלו חשובות כי ככל שאת תהיי יותר שלמה, יותר בהכרה ובעיבוד של מה שקרה וקורה לך, כך תוכלי להסתבך פחות כשתציגי את הבעיה הזו בפני בן זוגך, וגם בפני אנשים חדשים נוספים.
אם אין טיפול, אולי זה הזמן לדאוג לטיפול. ואם יש, העלי שם את הקושי בחשיפה ונסי לבדוק מהי הדרך המתאימה ביותר עבורך לספר לחבר שלך על המחלה.
בהצלחה,* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אתם סובלים מחרדות?
.jpg)
.jpg)
.jpg)



.jpg)
.jpg)

