עזרא בבקשה

1.השנים האחרונות לא היו קלות וגם כשהדברים מתחילים להסתדר מרגיש שהכל מתנפץ בפרצוץ. בגיל 25 התחתנתי עם מי שהיה החבר הכי טוב שלי ובחור מקסים 5 שנים קודם. בגיל 26 התגרשנו. יוזמה שלו (בגידה מצידו במשך כמה חודשים). בגיל 29 הכרתי מישהו גרוש + ילדה. לא נישאנו, אנו חיים יחד ולנו שני ילדים מקסימים בני 3 ו4. לאורך כל הדרך מערכת היחסים היתה לא קלה וזאת מכוון שאמא שלו מתערבת הרבה ביחסים בנינו. כמו כן, גרושתו תמיד בתמונה, תודות לאמא שלו וכן בתו היא ילדה קצת קשה. כלומר, עד גיל 8-9 היא הייתה מבקשת שינגבו לה לאחר הצרכים ואמא שלו היתה מקלחת אותה. והיא היתה מתעקשת שישנו איתה או יאכילו אותה והכל בסדר איתה, אין לה איזה שהיא בעיה מיוחד. סתם פינוק או תשומת לב. כאשר הייתי מנסה להעיר את תשומת ליבם הוא ואמא שלו היו מתנפלים. וגרושתו גם תורמת לעניין, היא היתה מנהלת שיחות איתו בשתיים בבוקר או מבקשת ממנו בקשות מיוחדת כמו לאסוף אותה או לעשות לה קניות וכו'. היה לי קשה עם זה עד שנפרדנו. כאשר בתי השניה נולדה חזרנו והלכנו לייעוץ זוגי, בדיעבד הבנתי שמדובר בחברה של האם (היועצת), הרגיש שהיא לא הכי אובייקטיבית אבל מודה שדברים השתנו מאז. הילדה שלו כבר בת 12 והיום הרבה יותר בוגרת, סוף סוף עצמאית. עדיין אנו רבים על כל מיני שקשורים בה אבל פחות. אז פה מתחיל הסיפור. בעלי לא הרגיש טוב ואמא שלו בקשה מגרושתו להביא אלינו הביתה לבעלי חגורה מיוחדת לגב. כנראה שרק היא יכולה לקנות אחד כזה... ונורא נפגעתי שאמא שלו פנתה לגרושתו (כאילוט שרק גרושתו מכירה את הדרך לבית מרקחת) וכאשר ניסיתי להסביר לו את זה מיד קבלתי תגובה קיצונית שאמא שלו קדושה וכמה אני לא בסדר. כמו כן, הסברתי לאמא שלו שזה לא נעים לי אך גם ממנה קיבלתי בוז. בסוף אני ה"מפלצת". אני לא יודעת כבר איך להתמודד איתם. ממש קשה לי, מה אתם מייעצים.
2.מתנצלת על האורך אבל דבר נוסף שמעיק.. אחותי הגדולה שאיתה אני ביחסים יחסית בסדר הודיעה חגגית שהיא עומדת לקרוא לתינוקת שעומדת להוולד לה על שם הבת שלי, כן כן זה לא הזוי..כך החליטה. כאשר הסברתי לה שזה מפריע לי ושאלתי אותה מדוע היא בחרה דווקא בשם זה היא ענתה שהשם קרץ לה מאז נולדה בתי בת ה -3. העניין עורר סערה במשפחה ועושה רושם שזה ממש לא מפריע לה. מאז כמה ימים אנו לא מדברות. עושה רושם שזה ממש לא מפריע לה לאבד את הקשר כל עוד היא תשיג את שלה ואני מרגישה שאני לא רוצה לוותר לה ולכן החלטתי לנתק הקשר..
בקיצור הכל יחד גורם לי להיות מאוד לא רגוע, לחוצה, כל היום פרפרים בבטן, אני מרגישה שכל הלחץ הזה כבד. אני פחות סבלנית. אני אמא שבדרך כלל מאוד סבלנית שכל יום יושבת עם ילדיי למשחקי קופסא, פאזלים, קוראים ספרים יחד, עושים עבודות יצירה וחוברות. אבל בימים האחרונים אני מרגישה שאין לי סבלנות וכוח לאף אחד, אני מתוסכלת שמצד אחד אין את מי לשתף כמו בן זוגי(בעלי לא יסכים לייעוץ בלי אישור מאמא שלו) מה ניתן לעש??