בקשה לעצה

שלום רב,

בחצי השני של שנות ה-40 המאוחרות לחיי. עברתי ילדות קשה מאוד שכללה גם פגיעה מינית בגיל פעוט, פרידה של הורים, והרבה השלכות שהיו קשורים אחד בשני לאורך כל הילדות, שפגעו גם בקשר המשפחתי. בילדותי הוצאתי מהמסגרת הרגילה לפנימייה, ללא הסכמת אבי, והדבר גרם לו לבושה גדולה כשהיחסים הקשים והבושה שלו כלפיי נמשכים עד היום. אמי היתה אישה חולה, ונפטרה כשהייתי בשנות ה-20 לחיי.
ניסיתי כל חיי לשקם את עצמי וליישר קו עם בני גילי, כמו השלמת לימודים וכדומה, אך הדבר לא הסתייע לי והגעתי ללימודים ממש על סף גיל 40. בסיום הלימודים החלטתי לא לוותר על הרצון להורות, והתחלתי בטיפולי פוריות, ללא תמיכה ממשפחתי.
במהלך רוב חיי הייתי בטיפולים פסיכולוגיים או של עו"ס, וכך גם לקראת הליך טיפולי הפוריות. היתה לי עו"ס שנתתי בה את כל אמוני, הקשר איתה היה בסה"כ נעים, אפילו אהבתי אותה מאוד, והרשתי לעצמי להביע את כל הרגשות הקשים שמלווים אותי עם כל פיקשוש ועם המסרים הכל-כך קשים מהסביבה. לצערי, לא הצלחתי גם למצוא עבודה בזמן הזה וגם להיות בטיפולי הפריה, ובסופו של דבר הגעתי לגיל של מספר חודשים לפני הגיל בו מפסיקים טיפולי הפריה בישראל (חוץ מתורמת ביצית). העו"ס במשך כל השנים שליוותה אותי, ניסתה בכוח לשכנע אותי ללכת לפסיכיאטר, אבל זה בדיוק מה שהחזיר אותי לילדות, ששמו עליי כותרת והתייחסו אליי ביחס כה מזלזל.
בדיוק במועד הזה, כשעדיין הייתי בטיפולים האחרונים, היא החליטה לסיים את הטיפול, כי לדעתה היא לא יכולה לעזור לי, מבלי שאלך לפסיכיאטר. ניסיתי בעברי לקחת כדורים, ולא רק שהם לא עזרו, הם אפילו הריעו את המצב, ובכל מקרה אני לא מאמינה שכדורים יכולים לפתור מצב של חוסר במשפחה תומכת, חוסר עצום באי הבאת ילדים לעולם וכל מה שמתלווה לזה, ניתוק מהחברה בה רוב הקשרים נעשים עם ודרך הילדים. אני רואה את כל האנשים מסביבי שרוב האינטראקציות ביניהם לבין חבריהם קשורות בילדים. במצב אישי כזה בו נמצאים לבד, מתנתקים אט אט גם מהאינטארקציות עם החברים. עדיין לא ויתרתי לגמרי על העניין, למרות שמצבי הכלכלי מאוד מאוד קשה, ויש עדיין גם רופאים שכן מוכנים לעשות טיפולים, אבל אין לי כסף לשלם באופן פרטי עבור זה. ובכ"ז, אני לא יכולה לוותר על הצורך להרות וללדת. מרגישה אדם לא שלם.
הפסקת הפגישות עם העו"ס גרמו לי לפחד יותר ויותר לתת אמון באנשים, ומצד שני נראה לי שטיפול הוא המקום הנכון להביע בו את כל הרגשות. לצערי, היא העבירה, ללא בקשה ממני וללא חתימה שלי על הסכם סודיות, את חוות דעתה עליי, והרווחה מסרבת היום לקבל אותי לטיפול. אני זקוקה כעת גם לטיפול נפשי וגם לעזרה מעשית, כמו למשל בחשיבה מחודשת לגבי שוק העבודה (יש לי תואר ראשון), חיזוק ביטחון עצמי ירוד שבמצב הזה רק הולך ויורד יותר, עזרה בבעיות כלכליות, ותמיכה ברעיון של הקמת משפחה חד הורית.
האם יש להם זכות סרוב? ומה אני יכולה לעשות בנושא?