מבולבלת מאהבה...

שלום לך
נשמע שמשהו בגבר הזה מעורר בך כמיהה והזדקקות, ושאת מפחדת להרגיש רגשות מסוג זה. איני יודעת מה הסיפור האישי שלך ומדוע את חוששת לרצות גבר. אני מניחה שיש סיבות עמוקות לפחד שלך מפני אכזבה וחוסר מימוש. ובכל זאת, זה שאת מרשה לצמך להרגיש רגשות כאלה זה כשלעצמו לא דבר רע בכלל, ומעיד על אומץ ועל נכונות להיפתח. נשמע שאת פונה לפורום בשאלה כיצד לשמור על עצמך מפני פגיעה אפשרית. איני יכולה במסגרת הפורום לדעת מה הדרך הנכונה עבורך, אך מאחלת לך למצוא את העמדה המתאימה מולו, אם בניסיון להתקרב אליו יותר או דווקא בהתרחקות.
בהצלחה .

שלום לכן, ותודה על תגובתך ענת..
זו שוב אני, ושוב כותבת, במרחק כחודשיים וחצי מאז..
אני אתייחס לדברים שהארת בפניי: האיכויות שבו אכן מעוררות כמיהה. מזה זמן אני מנסה לבחון את הדברים ביני לבין עצמי, בהחלט פניתי לפורום כי אני חוששת מפגיעה אפשרית: חוששת שהפחד מרגשות אלו הוא למעשה חשש מאכזבה, להרגיש מטופשת מולו, מלהרוס לעצמי את הלימודים כשאני ממוקדת בדברים אחרים שיושבים לימיני... אני בהחלט לא "מתאהבת סדרתית", ולא רוצה לבזבז אנרגיות לחינם, מאידך, אני כבר מעל לחודשיים משקיעה המון אנרגיות בסרט הלא-פתור הזה שאני חיה בו!
דרך אגב- הוא גרוש, את זה פלט החבר שלו . והוא-עדיין צמוד אליי (או שאני נצמדת אליו?) ואני לא מצליחה להתנתק. כאילו הישיבה הפיזית בסדנא רחוק ממנו זה לא מרגיש אותו הדבר...אתמול בסדנא הוא אמר משהו בכעס, אבל הדברים שלו נגעו לליבי ורק רציתי לחבק ולהרגיע אותו במילים...אבל כמובן שנשארתי קפואה במקומי ושתקתי.. כן, יש שם ריגוש, ואני לא מצליחה לזוז משם ולהתנתק, ונשארת רק עם הפנטזיות המטופשות שלי עליו..מרגישה כמו בת טיפשעשרה! אוייי !