דילמה קשה

בוקר טוב לך,
מה שאת מתארת מאפיין קושי כמו בכותרת.

אני מציע לך לעשות שלב שלב, לאט לאט לעבור לבית החדש.
את יכולה לקחת את הדירה שהצבא נותן לך,
אבל תזכרי שהצבא לא מחייב אותך לגור בה.
אני מאמין שתוכלי לקחת בית בקרבת סבתך,
כך שתוכלי להתגורר בבית כשיתחשק לך ותרצי קצת פרטיות,
בשאר הזמן תשהי אצל סבתך.
כך ככל שיעבור הזמן תראי אם העצמאות מתאימה לך.
לא צריך לעשות את זה בואת אחת, אפשר לאט לאט...

נשמע שלמרות גילך הצעיר, עברת הרבה בחיים. היום את עומדת על סף בגרות והצבא מציע לך אפשרויות חדשות בחיים, אפשרות לצאת לעצמאות, לתפוס קצת מרחק מהמשפחה ולהתחיל לחיות את חייך. אני אומרת "לתפוס קצת מרחק", מכיוון שהמשמעות היא שאת תוכלי לשלוט יותר על כמה את מבלה עם המשפחה, מתי את עושה שבת אצל סבתא ומתפקדת על תקן "הפיליפינית" של המשפחה, מתי את נמצאת עם אחותך התאומה ומתי את נמצאת בדירה שלך וחיה את חייך. זה לא אומר שאת נעלמת או מנתקת מגע.
ואם את חוששת שיגנבו לך חפצים אישיים, במיוחד את הלפטופ, שזה חפץ לא זול, כדאי שקודם כל תבדקי מי השותפות שלך ואחר כך תחליטי מה את משאירה בחדרך ומה את לוקחת אתך לכל מקום. הרי היתרון בלפטופ הוא שאפשר לקחת אותו בתיק, בניגוד למחשב אישי...
חות מזה, עם כל מה שעברת, אולי כדאי שתפני לטיפול שיעזור לך להתחיל את חייך הבוגרים בצורה בשלה, מחושבת ומודעת יותר?
טיפול יכול לתרום מאוד להתפתחות האישית שלך. מומלץ בחום!!!

שלום לך!
לפי מה שציינת, מיצעד אחד את קצת יותר לא רוצה לעבור. אני מבינה אותך ואת זה שאת כבר גדולה ורוצה פרטיות, אך שימי ל איזו תחושה יותר חזקה. תנסי לימצוא את הדברים הטובים, במשהו מסויים.
ביינתים זה נידמה לך שאת רוצה את החופש שלך, אך נסי להבין לא רק מה את יותר רוצה, אלא, מה נישמע לך יותר הגיוני. מה נישמע לך יותר טוב, יותר נכון לעשות. תחשבי טוב טוב.
רק תידעי שאת תמיד יכולה לנסות לגור לבד ואז לעבור בחזרה עם מי שאת רוצה.
להיתראות!!!