איך נשארים אופטימיים?!

שלום, אני בת 21. לפני שנתיים גילו בשתי עיניי "קרטוקונוס-ניוון קרנית"- זוהי מחלה בה הקרנית מתעוותת והמצב מדרדר עם השנים באופן לא סדיר ולא צפוי, מה שיכול אפילו להגיע להשתלת קרנית. אני מתרוצצת בין רופאים ועשיתי כבר ניתוחים שנועדו למנוע הידרדרות, אבל כרגע הראייה שלי במצב מאוד לא טוב- אני רואה הכל בכפילות, בטשטוש ושקיפות, מסונוורת וכו'.
אני עוסקת באמנות (מה שדורש הרבה התבוננות) ואני מאוד מוכשרת, אך בגלל המחלה זה קשה לי ואני צריכה ממש להתאמץ כדי לראות (המאמץ שאני עושה לא תמיד פותר את בעיית הראיה וזה בעיקר מכאיב לשרירים..) אני גם מאוד אוהבת להתבונן סביבי ולראות את היופי בטבע וזה ממש מדכא אותי שכל כך קשה לי לראות. אני גם מאוד חוששת מהידרדרות ומאובדן היכולת להתבונן ולצייר, שזה הכל בשבילי!
אני מנסה בקרוב (לאחר ניסיון כושל אחד) עדשות מיוחדות שנועדו לתקן את הראיה, אבל לא עובר לי הפחד שאולי זה לא יעזור או שהמצב של העיניים ידרדר עוד...
אני צוחקת על זה הרבה כדי לא להכנס לדיכאון, אבל ביני לביני אני מוצפת בפחדים וחרדות.
(אני משתפת קצת את אחי ואמי, אבל לא רוצה להיות בכיינית) מה אני יכולה לעשות כדי להתעודד ולהשאר אופטימית?