קשר

שאלה,
יודעת שזה נושא מורכב לשאלה ע"ג פורום אינטרנטי אבל אולי בכ"ז אזכה להכוונה...
אני בת 30. יוצאת עם מישהו בגילי (התאהבויות בני חודשיים שלושה, שהסתיימו בגלל חוסר התאמה-חיפשתי תמיד קשר לטווח הרחוק וזה לא היה זה) מבחינתי הסיבה שלא היה לי קשר רציני עד היום היא שהייתי דתיה. (חזרתי בשאלה לפני שנים בודדות ורק מאז בעצם התחלתי לצאת עם בנים, קודם היה אסור (רק למטרת חתונה..) )
אז הדילמה שלי מתחילה כאן..הבחור שאני יוצאת איתו ממש שווה בעיני-יש בו המון מרכיבי אישיות שאני מעריכה שלא חשבתי שאמצא בגבר אחד. יש לנו תפישות חיים, רצונות, דרכי מחשבה, מטרות דומות, אינטימיות ותקשורת מעולה. אני פשוט יודעת שלא משנה מה הוא יכול להכיל אותי (וזה לא קורה לי הרבה עם גברים). הוא גם מתייחס אלי כמו באידיאל שלי. הבעיה היחידה שאני לא התאהבתי בו. אני לא מצליחה להבין למה...אני מנסה לזרום ולהפסיק לחשוב על זה אבל הספקות אוכלות אותי. מצד אחד אני מתגעגעת אליו מאד אם אנחנו לא מתראים יום, אני לא יכולה לסבול את הרעיון שנפרד אי פעם אך מצד שני זה לא מספיק רומנטי כל הקשר הזה, וזה ישמע שטחי אבל נראה לי שזה קשור למראה שלו. הוא תמיד היה חתיך בעיני אבל לא הפנטזיה שלי מבחינה חיצונית. נתתי לו צ'אנס (לעומת גברים רבים שדחיתי) כי משהו באופי שלו ממש משך אותי, כמין חיוביות ונעימות כזו..
בכללי בעצם מה שאני מרגישה זה שיש ימים שרק בה לי לגעת בו ולומר לו כמה הוא מדהים בעיני וימים אחרים שהוא סתם כמו חבר טוב. ומאד מציקה לי התחושה שלפעמים אני מוצאת את עצמי מהרהרת בכמה אני מסוגלת לוותר על התסריט של הגבר המושך בעיני (שנראה כאמור לפי הטעם שלי) ואז אני מוצאת את עצמי כל הזמן משווה אותו לגברים אחרים ברחוב שנראים איך שתמיד פינטזתי (למרות שלא בהכרח חתיכים ממנו) וזה מעיק עלי :(
אני לא רוצה לשבור לו את הלב (הוא ממש אוהב אותי-אהבה בוגרת ולא קראש). גם לא מרגישה שאני מסוגלת להחליט משהו, או לוותר עליו..
אשמח לתגובה, סורי אם יצא ארוך