אני מרגיש שאני מתפרק

וההורים שלי צוחקים כשאני אומר שקשה לי. הם אומרים שהחיים שלי הם גן עדן. למתבונן מהצד, זה כנראה נכון. בית גדול, מצב כלכלי טוב, כולם במשפחה בריאים, אני נמצא במסגרת חינוכית טובה, גר בעיר איכותית. אבל זה רק למראית עין.
אני סובל מבעיה חמורה של הזעת יתר. זה אומר שכל הזמן אני מזיע. כמו שאמרתי, אני הולך הרבה מאוד בדרך לבית הספר. בחודשים החמים, זה מגיע לפעמים למצב שבו אני מגיע לכיתה רטוב ברמה שנוטפות לי טיפות מהחולצה. עכשיו עדיין קריר יחסית ככה שהזיעה עוד לא במימדים היסטריים, אבל בהחלט ברמה כזאת שמריחים אותה. לפני כל פעם שאני יוצא, אני צריך לשים כמויות לא נורמליות של דאודורנט. וזה עוזר ר במעט. הארון שלי מלא בעשרות בקבוקים של דאודורנטים מכיוון שתוך כמה ימים נגמר לי הדאודורנט. ההורים שלי בכלל לא מודעים לבעיה הזאת מכיוון שיש להם נטייה לתפוס את המציאות כאילו הכל זה משחק שלא נפגעים בו. כאילו זה לא ייתכן שמישהו במשפחה שלנו יסבול מבעיה רפואית כלשהי או ממחלה כלשהי. בגלל הזעת היתר הזאת ממש קשה לי למצוא מה ללבוש מכיוון שמספיק שהאוויר נעשה לח טיפה יותר, צריך לשנות את כל הבגדים. הזעת היתר הזאת היא כמובן גם בידיים וברגליים. זה פשוט מצחין. אני שם ספריי, קרם, ג'ל מה שאתם לא רוצים. לא עוזר! בטיול השנתי אני פשוט התביישתי להרויד נעליים שהן היו חדשות! לפני הטיול ניקיתי את הרגליים כמו פסיכי ושמתי עליהן תכשירים עד ששרף לי אש. כלום לא עוזר. זה כואב מאוד לראות איך מישהו בטיול יכול היה להוריד נעליים וגרביים בלי שבכלל יריחו משהו ואצלי עוד לפני שמורידים נעליים צריך להתרחק. זה גם ממש כואב לי שדווקא אני לא יכול להגיע לכיתה יבש כמו כולם. כל הדאודורנטים והקרמים האלה לוקחים מלא זמן, ולכן אני תמיד מאחר בבוקר. ואז אני עוד צריך לשמוע את המורה "למה אתה מאחר כל הזמן?" נמאס לי!!!!!!!!!!!!!!! מה אני הולך לעשות כיגיעו שוב הימים החמים?????
בנוסף לזה, גם התחיל אצלי תהליך התקרחות. השיער פשוט לא כמו שהיה. הופיעו לי מפרצים עמוקים מאוד ואבא שלי קירח אז זה לא נראה כאילו זה הולך לעצור. לסדר את השיער כל בוקר גם לוקח מלא זמן וגם מוסיף לתסכול. ההורים שלי כמובן אומרים שאני לא מקריח ושזה רק נדמה לי. כן, השיער נסוג שלוש סנטימטר לאחור ונדמה לי. הלכתי לרופא עור וגם הוא אמר שזה רק נדמה לי. קיבל את ה-21 שקל שלו ולא נתן לי לסיים משפט ואמר "אתה לא מקריח וזהו". אני לא מבין, מה במקום בגיל 30 אני אמור בגיל 17 לקחת תרופות נגד קרחת? למה? תסבירו לי למה???????
ואם זה לא מספיק, אז אני לא נמשך לבנות אלא לבנים. כולם רואים פורנו של בנות אבל אני רואה פורנו של גייז. לא יודע למה, אבל זה המצב. אני כמובן מסתיר את זה מכולם, אבל זה ממש לא נעים לשמוע איך כולם בכיתה צוחקים על הומואים, ולא נותרת לי ברירה אלא גם לצחוק. לצחוק על עצמי.
יש עוד הרבה דברים פחות משמעותיים שממש מקשים עליי. אבל זהו, בגדול. יש גבול לכמה סבל נפשי בן אדם יכול לשאת.

אולי אני נשמע סתם אדם שאוהב לקטר, אבל באמת, ממש קשה לי. אני לא יכול כל הזמן להשקיע, לתכנן זמן ביעילות, להימנע, לטפל ולהסתיר. אני חייב מנוחה. איפה החיים שהיו לי כשהייתי ביסודי? איפה? כאנשים בכיתה מדברים איתי כאילו אני בן אדם רגיל, אני לא מסוגל לעמוד בזה. הכל זה בעצם מסיכה. אני לא מפגין שום רגש חיצוני שקשור למי שאני ולמה שעובר עליי. אף אחד לא יודע שאני הומו. ואני לא יכול אפילו לשלוח רמז דק כי החיים שלי יהרסו. אני חי בחברה שלא מקבלת דברים כאלה. נמאס לי לכסות את עצמי בקרמים ובדאודורנטים ובג'לים רק כדי להיראות ולהריח רגיל. נמאס לי מהלחץ הזה והמתח הזה שגורם לי כל בוקר כשאני קם להיראות כמו בן 40. נכון, יש אנשים שחולים במחלות סופניות, או אנשים שאיבדו קרובים. להם באמת שבאמת קשה. אבל גם לי. קשה לי. פשוט קשה לי. אני רוצה לחזור לימים של פעם שבהם הדאגה היחידה שלי הייתה אם יש תוכנית מעניינת בטלוויזיה או לא. אני רוצה שכולם ידעו ויבינו אותי ושלא יגידו כלום ורק יחבקו וישכחו.
זהו, פרקתי. אם יש למישהו דברי עידוד, זה יהיה מאוד נחמד.

שלום חסוי
נראה שאתה מאד מוצף רגשית וסוער. אתה חרד לגבי מצבך ואולי יש לך סיבה טובה. אני ממליצה לך לפנות לבדיקה פסיכיאטרית שבה יפנו אותך לטיפול המתאים.
תרגיש טוב
ענת