עצבנית על יחס של אחרים

כשאני משתפת אנשים בכאב ובסבל שלי, שעברתי בחיים, אומרים לי "תסתכלי על אנשים כמו מרטיין גריי ותביני שיש אנשים שסובלים יותר ממך".
ואני תוהה,
בגיל 7-14 לעבור התעללות מינית מצד האבא, בגיל 14 כשסוף סוף בא לזה קץ באה חרדה קשה מאוד שעד עכשיו (גיל 21) מלווה אותי והורסת את החיים שלי (טיפלתי, אין סוף, אי עדיין הצלחה, רק במקום להיות חרדה ב 100 אחוז הפכתי לחרדה ב 95 אחוז), לגלות מחלת כליות בגיל 20, בגיל 20 וחצי לגלות אלרגיה לחלבי, בגיל 21 לגלות שיש שינויים באנטומיה של המוח ונמק ישו וכמו כן חשד לאירוע מוחי לפני כמה שנים, ועם כל זאת - להגיד - יש גרוע יותר ממני, אז למה אני בוכה???
אני תוהה אם המש]פט הזה נכון, כי אותי הוא לא מעודד אלא מעצבן. אני סובלת! קשה לי! אני חושבת אין סוף פעמים לשים לזה קץ - ואני צריכה לשמוח שיש גרוע יותר???
אני שואלת, כי גם מטפלים אמרו לי את זה ואני לא מבינה למה מתייחסים לזה בכזאת חשיבות?
לכל אדם סף סבל אחר, למה משווים אותי לאחרים?
בחיי שלפעמים זה רק גורם לי עוד יותר לרצות לגמור עם החיים.