איך חוזרים על הסוס? חיה אחרת אולי?

שלום,
אני בת 30, ומבולבלת מעט.
השנים האחרונות היו רצופי מאמצים נואשים להצלחה בכל התחומים מצידי: לימודים, זוגיות , עצמאות כלכלית ובניית בית עבורי למטרות ולשאיפות עתיד. אלא שנחלתי כשלון בכל התחומים בחיי לכדי מצב שבו כוחותי כבר לא עמדו לי והכל התפרק לי מבין האצבעות ללא שליטה.
התחלתי לסבול מחרדה שבודדה אותי, והתחלתי לפחד לצאת לעבוד מחשש מכשלום של התמודדות מול אנשים. עזבתי את לימודי.עוד קודם.
בעקבות המצב שבו הייתי, נפרדתי מבן זוגי שהיתי מאורסת , וחזרתי לעיר הולדתי בקרבת משפחתי. למרות שנאבקתי שלא לותר על מה שעשיתי, לא היתה לי ברירה אלא לקפל את חיי לשינוי דרמתי כבריחה. לא יכולתי לסבול את המחשבה על לאבד את עצמאותי להתגורר בגילי עם הורי, למרות קשיי הכלכליים. וניסיתי להתמודד עם התחושות שלי .ובעיקר, חזרתי לחפש את אולי הסמפתיה אצל משפחתי, אני מקבלת סיוע כלכלי בינתיים מאמא אבל גיליתי שיש בי פחד ממנה שבא בצורת רגש של כעס במפגש איתה. עברו היום 5 חודשים מאז המעבר שלי מהפרידה , אני שוכרת דירה לבדי, שהעזתי לחפש ברצינות ויצאתי לחפש ומצאתי עבודה בה אני עובדת מספר ימים. אני מתחילה להיות יותר אופטימית לגבי הכל בחי.
שאלתי היא מבין כמה שאלות, לגבי תקופה של כמה חודשים שהייתי "מוקפת" ואולי לומר אפילו "מותקפת" במחשבות שלא הניחו לי , וחלקם מאוד מטרידות או שלילייות, כשהיה בי מעין סוג של דיאלוג פנימי מוזר .. הטרידה אותי - ואולי המוזרות או הפחד הוא כתחושה לא נעימה של הד (למשל כשמדברים בסלולארי ושומעים את הקול של עצמנו) וזה פשוט בלבל אותי מאוד , ביחוד בהתחלה שהרגשתי אוטומטית הצורך לענות להגיב למחשבות האלו. כי מצאתי את עצמי "אלימה" ... מבלי שאדם לידי. זה עובר לי אבל אני מוצאת תשישות נוראית במקום.
אני לא רוצה להיות לבד ואפילו מפחדת שאשאר אולי הייתי לבד יותר מדי זמן , אני מנסה לצאת ולזום קשרים מוצאת שאני מרחיקה ממני אנשים מחשש מקשר כאילו זאת פעם ראשונה ואין לי מושג איך זה אמור לעבוד.
מאיפה להתחיל?