הפרעות אכילה והשמנה

שלום רב

תחילה חשוב לי לציין שאני מחפשת מענה מסויים שאינו הפניה לטיפול.
לצערי אין בי היכולת הכלכלית לממן טיפול, ואזלו זכויותיי דרך קופת החולים.

אני בת 27, מגיל בגרות סבלתי מהפרעות אכילה.
בגיל 13-14 ירדתי ממשקל 60 ל 47 כאשר החלטתי לצום לחלוטין, לשתות מים ואולי כפית יוגורט ביום.
בצבא עליתי במשקל, אני לא יודעת מה היה מספרי במשקל, אבל אפשר לומר שזה היה רחוק מ47.

לאחר השירות ירדתי במשקל ללא כוונה... זה פשוט קרה.

לפני שנתיים התחלתי שוב דיאטה קשה.. אם כי לא היה מדובר בצום מוחלט, אלה בהמנעות ליותר מארוחה אחת ביום, ובלי יותר מידי נשנושים.
ירדתי למשקל 39, ככל הנראה זה היה נראה מחריד לאחר שאנשים העירו לי כל הזמן (מבחינה גופנית לא הרגשתי רע חוץ מפעמיים שנשברו לי 2 שיניים ללא שום סיבה).

לפני כחצי שנה החלטתי להשמין קצת, אולי בגלל שהגעתי לבגרות מסויימת שנמאס לי לחיות על פי דפוסי חברה.
היום אני שוקלת 45-46.
מחמיאים לי שיש לי גוף יפה ללא הפסקה.

הבעיה מתעוררת כשאני צריכה לצאת מהבית.
אני מתלבשת ומסתקלת במראה ולא יכולה לסבול את הגוף שלי..
אחיות שלי (אחת גדולה ממני ואחת קטנה ממני) שוקלות כ 5-7 קילו יותר ממני, בטוחות בעצמן.. ולמען האמת- אני מקנאה בהן.
אם אני חושבת שהן שמנות? ממש ממש לא!

אני מנסה לקחת דוגמה מכל מיני שחקניות/ דוגמניות שלא ממש נראות כעור ועצמות (ולא חסר כאלה).. אבל למה הן סקסיות בעיניי ואני לא?

בגלל אותה הרגשה, אני לא יוצאת בכלל מהבית. אני כאילו מתביישת.
אבל יחד עם זאת- אני פשוט אוכלת מה שבא לי. טעים לי ואני רעבה.. וממש לא בא לי לשבת ולבכות שאני רעבה ולא לעשות עם זה כלום- כמו שהייתי נוהגת בעבר.

אז מצד אחד התחלתי לאכול ואין בי שום מחשבה על להרעיב את עצמי.
ומצד שני אני מרגישה זוועה ולא יוצאת מהבית.

אז איפה הבעיה האמיתית?
בלהרגיש יפה ולהרעיב את עצמך למוות? או לאכול ולהנות מהאוכל, אבל להתבייש להראות את עצמך?

איך אני יכולה לשפר את עצמי?
כי אני רוצה לשפר, אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי, גם אם אעלה עוד קצת במשקל- אז מה?
כשאני רואה נשים אחרות עם קצת אגן, קצת ישבן, זה סקסי ויפה.
אני רוצה שגם אני ארגיש ככה, למרות שאני יודעת שאני לא "במימדים" שלהן.

מה אני עושה עכשיו? איך אני ממשיכה מהנקודה הזו?