מה יהיה ?

שלום איתי,
עד השלב שאחרי הצבא חיינו מאורגנים ומתוכננים ע"י משרדי הממשלה. טיפת חלב ומשרד הבריאות מקדמים אותנו בלידתנו.. משרד החינוך ממשיך איתנו עד סוף התיכון.. אח"כ צבא, דהיינו משרד הבטחון. אתה יכול למשוך עוד שנה-שנתיים עם משרד התיירות בגואה או באמזונס - אבל בעיקרון בשלב זה נגמרים משרדי הממשלה, הבן-אדם אמור להיות בוגר ולעמוד על רגליו.
אולם צעירים רבים בגילך מוצאים עצמם בשלב זה לא בשלים עדיין לכך, חשים תסכול מהפער הזה בין הציפייה מהם שיהיו כבר 'בוגרים' וידעו מה הם רוצים - לבין העובדה שרבים מהם עדיין 'מתבגרים', אין עדיין חווית זהות מגובשת ולא ברור "מי אני?" "מה מעניין אותי ?" "ומה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול ?" [במושגים פסיכולוגיים - לא הושלמו עדיין המטלות הפסיכולוגיות של גיל ההתבגרות].
ה'דביקות' שלך בצבא יכולה לנבוע מאותו קושי עדיין לעמוד על רגליך, געגוע ל'משרד ממשלתי'.. [או שבאמת היה לך ממש טוב שם].

המלצות? ראשית, אולי אתה יכול להתייחס קצת יותר בסבלנות לעצמך.. מותר לך להחליף תחומי-עניין.. תחומי לימודים...
בנוסף, מנסיוני תקופת מה של טיפול פסיכולוגי עוזרת פעמים רבות לצעירים כמוך בשלב זה של חייהם.

כל טוב,