זה באמת מספיק?

שלום
אני סטודנטית באמצע שנות ה20 בתקווה כשאסיים את התואר אהיה עדיין באמצע

אני מרגישה הרבה שהחיים הרגילים לא מספיקים לי
כשסיימתי צבא אחרי שנה של עבודה הלכתי ללימודים לתחום שלא בדיוק התאים לי
הייתי בו שנתיים, בהן עבדתי למדתי דברים מעניינים הכרתי חברים ביליתי קצת ועסקתי במשהו שנתן לי סיפוק. אחרי תקופה רעה בלימודים הפסקתי אותם

והלכתי ליעוץ בו התייעצתי האם התחומים האלה מתאימים לי ואולי לעשות הפסקה של שנה. הייתה לי ועדיין יש לי תפיסה שאני צריכה משהו משמעותי שימלא את עולמי, ואני מוצאת זאת בלימודים, ובחופשים בין השנים או במקביל תיכננתי ביחד עם המטפלת אילו דברים לעשות.
אבל לאחרונה כשאני בסוף השנה הראשונה בתואר החדש, במקום אחר בארץ, אני לא מוצאת טעם לכל זה...
מרגיש לי שאלו חיים שבלוניים ומשעממים...
אני לומדת וחיה עם בן זוג, עוסקת בתחביבים שעוסקת בהם כל החיים, החומר מעניין אותי , לא מספיק יש את האפשרות לעשות דברים שיותר אוהבת כי אין הרבה חברים לעשות זאת איתם

ומרגישה שהחיים בצורתם הנוכחית והעתידית של ללכת לעבוד כל היום,גם בתקווה שהעבודה תהייה מספקת ומשמעותית ולחזור ושיהיה זמן אולי לתחביב שניים
היא מבאסת

מה אני עושה עם התחושות האלו? זה גורם לי לחוסר מוטיבציה מוחלט בלימודים
ואני רק מחכה לסיים עם זה ולנסוע לכמה זמן ...
אני גם בתחושה "בזבזתי" שנתיים על הלימודים הקודמים ושאולי לא יהיה לי זמן
לעשות דברים גדולים בהמשך

אני בטיפול פסיכולוגי אבל עוד לא דיברתי עם המטפלת על זה, איכשהו תמיד מדברות על דברים אחרים....

החיים הבנאליים משעממים אותי!
אפילו הדברים הקטנים של לצאת יום שלם לטיול, כשזה קורה זה מעולה אבל זה קורה פעם בכמה זמן...