התייעצות באופן בהול

את מתארת אדם שמצוי במצוקה וגם משדר סימני מצוקה, אפשר אפילו לומר שהוא זועק את מצוקתו [ברשת החברתית].
העובדה שיש לו רקע גנטי של מחלת נפש אינה הדבר המרכזי כרגע. הדבר המרכזי הוא שיש צורך בהתערבות גורמים מקצועיים !! ובהקדם. אדם שאינו איש מקצוע אינו יכול לטפל בעצמו במצב מצוקה זה, ובנוסף עפ"י תיאורך איני יכולה לערוב שהוא אינו עלול להפוך למסוכן לסביבתו.
איני יודעת מה קרבתך לאותו אדם ומה אחריותך כלפיו [הקירבה שלך קשורה ל'זכויות' וגם לחובה שאולי חלה עלייך מבחינת פנייה לרשויות שונות, למידע שיש לך או אין לך בשאלה האם הוא כבר מטופל, וכדו'].
את מוזמנת לפרט לי מהו הקשר/הקירבה בינך לבין אותו אדם, מהו גילו, ובמידה ויש לך מידע - האם הוא מטופל במסגרת כלשהי. אוכל אז להתייחס לשאלה כיצד עלייך לנהוג..

הוא בן 30 נשוי ואב לילדים
הוא בן משפחה...אח
הוא לא מטופל
הענין עם הסכין והמשפט שציינתי קרו לפני יותר משנה אבל ההתנהגות שאני מדברת עליה זה קורה עכשיו, כי למען האמת לא ראיתי תקופה ארוכה ..הוא גר בחו''ל וכרגע הוא בא לבקר אותנו לכמה חודשים
בקרוב הוא ייצטרך לעזור ומזה אני חוששת

:)

לאבא שלי
בקשר לסכין זה נודע לי מאשתו, ומה שברשת החברתית מן הסתם ראיתי
אני עוד צעירה בסך הכל בשנות ה20 המוקדמות לחיי ומבחינתי אני לא יודעת מה לעשות באמת

שלום לך,
עפ"י תיאורך כולם 'שמים' אצלך אינפורמציה מכבידה מאוד! ומבקשים ממך להיות אשת סודם ולא להעביר את הדברים הלאה, את נשארת טעונה באותה אינפורמציה ואינך יודעת מה לעשות איתה.. חשה כאילו על כתפייך אחריות עצומה שהיא למעלה מיכולתך.

באווירה זו של 'סודות' אני מניחה שגם לך לא מספרים הכל, אולי מסתירים ממך את העובדה שאחיך מטופל, מן הסתם בתרופות פסיכיאטריות. קשה לי להאמין שגיסתך לא דואגת לכך שיהיה מטופל, מה גם שיש להם ילדים קטנים.
השאלה היא מתי עלינו להסכים 'לשמור בסוד', ולאיזה צורך.למשל, שאלי עצמך מדוע היה חשוב לא לספר לאבא? אם תחליטי ששמירת הסוד מפני אבא מיותרת ומזיקה ותשוחחי איתו תגלי אולי שאבא יודע יותר מכפי שנדמה לך.

אני מניחה שעל רקע מחלת אמכם יש אצלכם פחד מסימפטומים של מחלה נפשית ומכאן כנראה הצורך בסודיות ובהסתרה. עלייך לדעת כי מה שעובר בתורשה הוא נטייה שאינה חייבת להתממש, חשוב לטפל בסימפטומים ראשונים או אפילו ב'סימני אזהרה' קלים, כגון ילדים עם רגישות יתר כלשהי. לכן, הסודיות וההסתרה אינן עוזרות אלא מזיקות!. [בנוסף, יש כיום בתחום הפסיכיאטרי טיפולים טובים בהרבה מכפי שהיו בעבר].

אם אמנם אחיך אינו מטופל - זה רע, ואם לאחר ששוחחת עם גיסתך ואחיך את משוכנעת שאינו מטופל לא ע"י פסיכיאטר ולא ע"י פסיכולוג קליני, או אם יש כרגע משבר נוסף [אולי ביחסים בין אחיך ואשתו] - עלייך למצוא מישהו בוגר ממך בסביבתך, אבא או בן משפחה אחר, אולי רופא משפחה? ולשתף אותו בדאגותייך.
אם אינך מוצאת את מי לשתף - פני למספר פגישות לפסיכולוג או עו"ס בקהילה כדי להתייעץ איתו באופן פרטני כיצד להתמודד עם המצב.

כל טוב,