אחותי ?

שלום גיא,
לפני השאלה 'מה עושים' יש לשאול האם בכלל צריך לעשות משהו.
אחותך כבת 28 נחשבת כאדם בוגר, וזכאית להחליט על חייה כל עוד אינה פוגעת באחרים [למשל אם אינה מנצלת כספית אותך או את אימכם]. מותר לה גם לאהוב גבר ערבי כל עוד מדובר באדם חיובי, גם אם מוצאו למורת רוחכם. יש גם לזכור שבגיל 28 צעירים רבים הם עדיין בשלהי גיל ההתבגרות, למרות שנחשבים כ'בוגרים'. אולי מותר לה עדיין קצת 'לחפש את עצמה'.
מתי כן 'צריך לעשות'? - אם אתם סבורים שבחירותיה נובעות ממצב נפשי רעוע או מדיכאון, אם אתם סבורים שהיא נמצאת תחת השפעה רעה כלשהי - למשל אם היא מנוצלת.. נמצאת תחת איומים.. תחת השפעת סמים וכדו'. [זה שיש לה חבר ערבי כשלעצמו עדיין אינו 'השפעה רעה']. רק אתם, המשפחה, יכולים לברר אם קיים אחד ממצבים אלו. יש לעשות זאת בעדינות, תוך הרבה אהבה סבלנות והבנה! לא מתוך גישה ביקורתית שרק תעורר בה התנגדות.
אם אמנם קיים אחד מהמצבים שציינתי יש להביאה לטיפול אצל איש מקצוע בתחום הנפשי - במסגרת הקופה, הקהילה או באופן פרטי. לעתים פנייה יחד כל המשפחה, כמשפחה, לאיש טיפול למס' שיחות יכולה להוריד קצת את העוצמתיות של קופנליקט משפחתי ולעזור לדברים שונים לעלות על פני השטח.

ועוד הערה קטנה - מכיוון שלא הזכרת 'אבא' - האם ייתכן שאתה לוקח על עצמך דאגות שאינן הדאגות שלך? מזדהה יותר מדי עם דאגות אימך בקשר לאחותך? אתה יכול לבדוק עם האחות הבכורה, מה היא חושבת ומה עמדתה בשאלות ששאלת.

בהצלחה, כל טוב

אני משתתפת בצערך, גיא.

בין אם מדובר באובדן טרי או פחות טרי - כפי שאמרתי, ייתכן שבהיעדרו של אבא אתה לוקח על עצמך 'השתתפות-יתר' בדאגות של אימא, גם ביחס לאחותך הצעירה.
[בפגישות עם פסיכולוג כדי להתייעץ לגבי אחותך אתה יכול להעלות גם נושא זה].

כל טוב,

כל פעם שאני מנסה לדבר איתה היא צועקת שאני לא בסדר . ומתרצת את העצלנות שלה בזה שאני הייתי עצלן אז זה נותן לה סיבה להמשיך בחוסר אחריות הזה .

או שאני יעזוב את הבית . כי נמאס לי להתעסק בצרות של אחרים . וגם לאמא שלי אין כח למריבות

משהו שלא סיפרתי על עצמי
אני עצמי היו לי בעיות בעבר לא עבדתי בזבזתי כספים היו לי התפרצויות והייתי נטל על המשפחה .
אבל יצאתי מזה התחלתי לעבוד ( לפני שנתיים וחצי ) עזבתי והתחלתי עבודה חדשה .
אמנם נרשמתי ללימודים ואני חייב להם כסף אבל דחפו אותי ולא רציתי .

אחותי בכל שיחה שלי איתה מרימה את הקול ומתרצת את מה שהיא לא עושה ב" טעויות " שאני עשיתי בעבר . ומכאן כל עצה שאני מנסה לתת לה מתבטלת .

אני חושב לערב עובדת סוציאלית של העירייה .

אשמח לשמוע דעה מקצועית
תודה

שלום גיא,
אתה באמת זקוק לייעוץ מקצועי, מעבר לייעוץ שניתן לקבל כאן בפורום.

מתוך השיח הקצר שהתנהל כאן בינינו אני מתרשמת כי השאלה הראשונה שעליך לברר בייעוץ פרטני - עם עו"ס בקהילה, או עם פסיכולוג [במסגרת הקופה או באופן פרטני] - היא האם עליך להיות מודאג ומעורב בעניינים של אחותך, או אולי עליך בשלב זה לדאוג לעצמך, לקבל עזרה טיפולית עבור עצמך כדי שתוכל להמשיך להתקדם בלימודים בעבודה ובכלל בחיים.

אניי מקווה שאמנם תפנה בהקדם לקבל ייעוץ מקצועי פרטני,

בהצלחה,