פחד ממקום עבודה חדש

שלום לך,
את בוודאי לא 'חסרת יכולת'. את ,למשל, בעלת יכולת 'ללמוד', הרי את סטודנטית [אגב, מעסיקים רבים מעדיפים אנשים צעירים וחסרי נסיון בדיוק מסיבה זו - שניתן ללמדם!].
כוונתך אולי לומר שאת חסרת ניסיון.. שאין לך כרגע ביד מקצוע-מוגדר.. שבינתיים, בגלל חוסר נסיונך, עדיין אינך יודעת מהם כוחות -החוזק והיכולות שלך.

לכולנו, בצד 'נקודות חולשה' יש 'נקודות חוזק'. ניתן להכיר את עצמנו ולעמוד עליהן עם הזמן, תוך התנסות - או לבררן בייעוץ מקצועי.
אם יש לך היסטוריה מיוחדת שגרמה לך לחוש כה חסרת ביטחון 'חסרת יכולת' ו'אבודה' ייתכן שכדאי לך אמנם לפנות לייעוץ מקצועי.

עצם הצורך להפסיק יום אחד להיות סטודנטית ו'לצאת לחיים', לעמוד על רגלייך, לעזוב מקום מוכר שכבר אינו מספק - טבעי שאלו יעוררו חרדה 'קלה' ונשלטת. אולם אם חרדה זו חוסמת אותך מלעשות צעדים חדשים ולצעוד קדימה אל העולם אזי רצוי שתפני לייעוץ או טיפול פסיכולוגי.

בהצלחה!

הוא מותנה בהפניה ?
מה ההבדל בין ייעוץ לטיפול?
בשניהם מייעצים פחות או יותר מה לעשות הרי, לא?

אנא בדקי עם הקופה שלך אילו שירותי פסיכולוג הם מציעים, ובאילו תנאים. למיטב ידיעתי כל אדם רשאי לבקש טיפול פסיכולוגי במסגרת הקופה, אמנם ייתכן כי יש רשימת המתנה.

לשאלת טיפול V ייעוץ -
התייחסתי לשתי אפשרויות במקרה שלך.
האחת: לא הבנתי מדוע את רואה עצמך כ'חסרת יכולת', הנחתי כי זה עלול להיות תוצאת היסטוריה של קשיים ומגבלות ספציפיים [כדוגמא לקויות למידה או קושי ספציפי אחר], ואז יש להתייעץ עם מומחה לסוג זה של קשיים כדי לבנות תוכנית הכשרה מקצועית ותעסוקה.
האפשרות השנייה היא כי מדובר בחרדה כללית שמאפיינת לא פעם בוגרים-צעירים אשר אינם מרגישים בטוחים 'לעמוד על רגליהם' , וזקוקים לעזרה על מנת לזרז תהליכי הבשלה אישיים. במקרה זה מומלץ טיפול פסיכולוגי.

אנא מקווה שתגיעי בהקדם באופן פרטני לאיש מקצוע, ותקבלי את התמיכה כדי לעשות שינויים בחייך כפי שאת חולמת לעשות.

בהצלחה,

שלא נדבר על נישואין
הסיבה העיקרית היא נישואין כושלים ביותר של שני ההורים שלי שחיים בחיים עד היום, הנישואין כושלים לצערי בעיקר בגלל אמא שלי..אני חוששת שיש לי או יהיו לי קווי אופי דומים לשלה במערכת יחסים..שאני אהרוס את חיי הנישואין שלי או מעכת יחסים
האם זה חשש טבעי?לא נורמלי?מה לעשות?

החשש שלא רכשת 'מודל פנימי' ליחסים מוצלחים, בדומה לחשש שאין לך כישורי עבודה, יכולים לנבוע מאותו חוסר בשלות שיש לא פעם לצעירים בני גילך. התייחסתי לכך במייל הקודם.
בנוסף, אני ממליצה שתקראי תגובתי לאיתי, 23/7/2013, בתשובה לשאלתו "מה יהיה", מה שכתבתי עשוי להיות רלוונטי גם לך לך.

טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור ואני ממליצה בחום שתעשי צעדים בכיוון זה, כלומר תפני לטיפול פסיכולוגי [במסגרת הקופה... במסגרת המכללה/אוניברסיטה.. או באופן פרטי].

בהצלחה!