איך להתייחס לסיטואציה כזאת?

שלום!
יש לי שאלה שבאמת אני אשמח לקבל עליה תשובה...
לפני יומיים אני החלטתי שהגיע הזמן לסיים את הקשר שלי ושל חבר שלי. עשיתי את זה בעדינות ככל האפשר, לא השתמשתי אפילו במילה "להיפרד" כדי לא להפוך את זה למשהו רשמי וקר. בסופו של דבר השיחה הסתיימה בחיוך ובחיבוק חם.
בסוף הוא שאל אותי מה אני מאחלת לו ואמרתי לו דברים בסגנון " שמעכשיו יקרו לך רק דברים טובים , כי אתה בן אדם מדהים ומגיע לך הטוב ביותר! ואל תשכח את זה! ושתמצא מישהי שתוכל לתת לך בחזרה את האהבה והחום שאתה יודע לתת מכל הלב" וכו'... ציינתי את העניין עם האהבה בגלל שהוא גם גרוש וגם חצי שנה אחרי זה אני בעצם הייתי הקשר שלו שלא עבד כל כך... בכל מקרה לא היה לו הרבה הצלחה עם הקשרים שלו ואמרתי כל דבר שרק יכול לחזק ולעודד אותו
כשאני שאלתי אותו מה הוא מאחל לי הוא אמר " אני מאחל לך שבאמת תלמדי לאהוב את עצמך" כשהוא אמר את זה... זה ממש לא עודד אותי..ההפך, זה גרם לי להרגיש סוג של התנשאות עלי למרות שאני יודעת שהוא אמר את זה ממקום אוהב ודואג ובגלל שהוא מגיע מתחום הטיפול (רפלקסולוג ומדריך בפנימינה...) זה כבר בהרגל שלו לדבר ככה.
אבל בכל זאת... הייתי מצפה למשהו כמו " שתדעי שאת בן אדם X ומגיע לך Y ובכל מצב שתשכחי את זה תזכירי לעצמך שאת Z כי לך אולי קשה לראות את זה אבל אני רואה את זה ........וכו' "
אבל הוא אמר לי שהוא מאחל לי שאני יאהב את עצמי.... אמרתי לו שאני אוהבת את עצמי ושאני לא יודעת למה הוא תמיד מתעקש להתמקד דווקא בדברים שכביכול מוציאים אותי עם "בעיה" ושעצם זה שהצלחתי להגיד לו את הרגשות שלי ביחס לקשר הזה ושהחלטתי לסיים אותו מוכיח מספיק שאני אוהבת את עצמי ושאכפת לי מעצמי אחרת לא הייתי נפרדת ממנו.
בכל מקרה.....
הייתי שמחה לדעת איך בעצם אני אמורה לפרש את מה שהוא אמר לי? זה באמת סוג של התנשאות? אני לא יודעת על מה בדיוק להצביע שעצבן אותי במשפט הזה אבל זה הציק לי כי זה גם הבהיר לי שצורת הדיבור הזאת היא אחת הגורמים שגרמה לי לרצות לסיים את הקשר... כאילו אני ה"מטופלת" שלו...
האם זה שנפגעתי זה מוצדק או שזאת רק אני שיש לה באמת בעיות???
ואם זה כן מוצדק... אפשר להסביר לי בבקשה למה? כי אני לא מצליחה לנסח את זה לעצמי במילים....אשמח מאוד לקבל תשובה! תודה!!!