איפה העזרה?

שלום מילי,
צר לי שאת חווה רגשות כה לא נעימים, כפי שאת מתארת. איני יודעת אם זה מנחם - אך דעי כי צעירים רבים בני גילך, בתחילת שנות העשרים לחייהם, חווים רגשות דומים של זהות לא מגובשת.. קושי לווסת חרדות.. דכדוך.
בין אם מצבך הוא 'גילאי טיפוסי', או שיש בו גם מאפיינים אישיים קשים - בכל אופן איני יכולה שלא להצטער על שפסלת טיפול-פסיכולוגי. לדברייך ניסית וזה 'לא עזר מאוד' - ייתכן שלא ניסית מספיק זמן.. אולי את זקוקה למישהו אחר [הרי במידת מה יש גם עניין של 'התאמה', הן מבחינת סוג הטיפול והן מבחינת אישיות הפסיכולוג]. אולי אז 'לא עזר מאוד' - אך היום את יותר בוגרת ויכולה להפיק יותר.
דווקא משום שחווית דיכאון ואת מטופלת תרופתית, חשוב שיטפל בך אדם מנוסה ועם הידע המקצועי המתאים [פסיכולוג קליני] ולא 'מרפאים' שאין להם כישורים מתאימים ב'שיטות' שגם עלולות להרע מצבך.

הרגישי בטוב

אני מודה לך על המענה.
אני לא נגד טיפול פסיכולוגי פשוט אני מחפשת משהו דינאמי יותר, משהו שיעודד אותי לעשייה נקרא לזה "טיפול עם שיעורי בית", אומנם בעבר הייתי אצל פסיכולוגית שההתאמה בינינו הייתה נוראית וחזרתי ממנה במצב גרוע יותר כי היא תמיד ריחמה עליי וזה עודד את הרחמים העצמיים שלי עוד יותר, לאחר מכן נפגשתי עם פסיכולוגית שהיא אמא של חברה שלי ודווקא היא עזרה לי מאוד (למרות שזה לא היה טיפול לגמרי אלא כמה פגישות בודדות) ומשם המשכתי לבד על ידי הדרכה עצמית, כתיבת יומן וכדומה.
הכדורים שאני שותה גם כבר לא עוזרים לי ועצם המחשבה שאני שותה אותם כבר שנים עושה לי רע. מאו מעצבן אותי שפע יכולתי להתרפא לבד ועכשיו אני לא מסוגלת לעשות הדברים שעזרו לי כמו כתיבת יומן.
יש משהו אחר שיכול לעזור לי?
אולי אני צריכה בעל כורחי לשבת ולכתוב יומן ולעשות הדברים שאהבתי (קריאת ספרים, ציור, הרכבת פאזלים) וזה יעזור לי?
תודה מראש

כולנו, מילי, זקוקים לעתים להזנה מבחוץ.

נשמע לי שבהתנסות הראשונה עם פסיכולוגית חשת שהמזון היה 'מרעיל'.. ההתנסות השנייה הייתה יותר מוצלחת, אבל קצרה: קיבלת ארוחה קלה וסנדויצ'ים לדרך [רעיונות להמשיך לבד בהדרכה עצמית].
כרגע את מבקשת 'רעיונות' חדשים ממני, בפורום הזה - וזה כאילו את מנסה להשביע עצמך בחטיף קטן בקיוסק..
אבל את מתגעגעת לארוחה שלמה, ממלאת ומשביעה, מדוע שלא תפרגני אותה לעצמך?
אני מקווה שתמצאי פסיכולוג/ית קליני/ית באיזור מגורייך שאיתו /ה תצליחי לעבוד באופן שיתאים לך ושישביע את צרכייך.

כל טוב,

אז פסיכולוגית קלינית זה מה שאני צריכה?
כדורים ופסיכיאטר שווה להמשיך לפי דעתך... אני מרגישה שזה כבר לא עוזר... :(((((

מילי, אני וודאי לא אוכל לקבוע אם את כן/לא זקוקה להמשיך בתרופות פסיכיאטריות.

בכל אופן, גם אם אינך חושבת שזה עוזר, הפסקה פתאומית של התרופות עלולה להרע. הפסקת התרופות חייבת להיעשות בפיקוח, תוך הפחתה הדרגתית במינון.
עלייך להתייעץ עם הרופאה, וגם עם הפסיכלוג'/ת אליו/ה תפני!

כל טוב ובהצלחה,

הודעות פרסומת תימחקנה