בעיות חברתיות

תודה על התגובה הקודמת.
אני נתקלת בעוד מצב, מלכתחילה אין לי הרבה חברים
אבל גם אלה המעטים שיש פשוט לא מעניינים אותי
מרגיש לי שלא באמת אכפת להם ממני, הם לא יוצרים או יוזמים איתי
קשר, וגם כמה מהם רבנו בגלל התנהגויות כאלו,
גם בפגישות מדי פעם איתם סתמי לי ביותר, הם לא מעניינים אותי
ותחומי העניין שלנו שונים ולעשות דברים שאוהבת הם לא משתפים פעולה.

בחיי היום-יום אני לומדת, ומתעסקת בתחביבים וגם מכרים שבאזור מגוריי אין לי כח או חשק לראות, אני רואה את בן-הזוג בבית, ומדברים קצת ומדי פעם מבלים וסתם בבית באהבה גדולה שלו כלפיי, למרות שלפעמים מרגיש לי שאנחנו שונים ושלא מספיק מעניין לי ואנחנו לא מספיק באותו הראש וזה גורם לי לחששות. ובלימודים אני עם חברה נעימה בסכ"ה אבל שלא מצליחה או לא ממש מעוניינת לפתח מעבר. ואם יגמר עם החבר בעצם אני די מרגישה לבד, כי כמו שציינתי גם אלו שחשבתי שהם חברים טובים, מסתבר שהם ממש ממש לא. חוץ מאחד

האם זה בסדר שפשוט לא טוב לי עם אנשים למטרות חברות? ופשוט טוב לי בעיסוקים שלי ובעשייה שלי בלי חברים? שפשוט נמאס לי "להתפשר" על שיחות משמימות עם אנשים שעושים טובה שיש להם זמן בשבילי?
אציין שבמסגרות שונות בחיים וכך גם בעתיד אני בתחומים שיש קשר הדוק עם אנשים.

או איך ואיפה מכירים אנשים שכן יהיה לי טוב איתם.
החברים "הטובים" הם כאלה מהתיכון וכו' שפשוט נראה לי שמיצינו. פשוט תהליך של הידרדרות בקשר, פחות שיחות פחות מפגשים ואז כבר נמאס לי מהחוסר יחס שלהם, ואין טעם ונמאס מהקשר. ויש ריבים.
במסגרות שונות לדוגמא אם תציעי לי, אז בעבר הייתי במסגרות כאלה או אחרות או חוגים, אבל זה טוב לצורך הלהיות והעשייה אבל לא מתמנף למעבר.