לחשוף אירוע טראומטי

שלום רעות,
התקופה הראשונה של טיפול היא מעין 'יצירת מקום' , יצירת אותה חממה שבה ניתן יהיה לחשוף עצמנו בלי לחשוש. זו תקופה שבה באופן חצי-מודע בודקים אם אפשר לתת אימון.. אם התגובות תהיינה כאלו שמתאימות.. האם הפסיכולוג יבין שזו הייתה באמת טראומה, ולא סתם אירוע 'לא נעים'.
ייתכן שהקושי שאת מתארת, קושי לפתוח את הנושא הטראומטי, את המקום הכואב ביותר, הוא קושי טבעי לתחילת טיפול. תני לעצמך קצת זמן, יגיע רגע שבו תחושי שזה 'מקום בטוח' ואז מן הסתם המלים תימצאנה בקלות.
בצד זה, הקושי לפתוח את הנושא נובע גם מכך שאינך בטוחה שיאמינו לך שזה היה עבורך נורא! הלוא את עצמך נוטה להציג זאת כסתם 'אירוע לא נעים'. גם ה'קיפאון' שאת מתארת מאפיין נפגעות טראומה, וייתכן מאוד שאת חווה קיפאון כזה גם במקומות אחרים, ולא רק בחדר הפסיכולוג.. אולי יהיה לך קל יותר להתחיל לדבר על ה'קיפאון'.

כל טוב ובהצלחה בטיפול,