בעיה קטנה...אך עדיין בעיה

שלום,
כן, אני מאלו שצריכות עזרה להתרומם חזרה....
אז מה הבעיה?
אני בת 47, נשואה באושר גדול לאהבת חיי, אמא לשני ילדים בוגרים ומדהימים, יש לי בית יפה ביישוב נחמד... ואני - מובטלת.
אני בעלת 2 תארים (בהצטיינות) - כל חיי עבדתי... עשיתי הסבות מקצועיות כי האמנתי שאני צריכה להיות מאושרת במה שאני עושה... והצלחתי בכל מה שעשיתי. יש לי שני מקצועות חופשיים באחד מהם בחרתי שלא לעסוק והתמקדתי בשני.
עד לפני חצי שנה עבדתי בחברת בוטיק קטנה ומאוד נהנתי מהעבודה (קשור לאירועים) והחלטתי לעזוב כיוון שלא הסתדרתי עם אחת מהמנהלות, ברמה שזה ממש פגע לי בנשמה (אגב, בגללה עזבו עוד רבים ולכן התחלופה בחברה הזו גדולה אך זו רק הערת אגב). הייתי בטוחה שאמצא עבודה בקלילות... הרי אני כ"כ מוכשרת, אנשים כ"כ אוהבים אותי, תמיד הצלחתי במה שנגעתי, אני נראית טוב... אין ספק שמיד אשתלב במקום עבודה אחר.
היום, חצי שנה מאז - איני עובדת ואיני מוצאת עבודה.
מה לא שמעתי? שאני אוברקאוליפייד, שאני מבוגרת מידי (!!!) ואם כבר היה משהו נחמד ביקשו עבור עבודה 6 ימים בשבוע (כולל שישי ולעיתים שבת ) באזור המרוחק 50 ק"מ ממקום מגוריי - 4000 ₪ ברוטו לחודש (דלק עלי כמובן...).
והבעיה?
נאבדה שמחת החיים שכה אפיינה אותי.
רוב היום אני הולכת עם פרצוף חמוץ. מאוד לא סימפטית לבעלי ולילדיי (שבחיי מנסים להבליג ולהיות בסדר אבל אני פשוט "מחפשת" אותם כל היום), הדמעות שוב ושוב זולגות - מרגישה ממש אפס.
ברור שגם הקטע הכלכלי מטריד (דמי האבטלה מסתיימים) הורגלתי לשכר נאה ורמת חיים סבירה. בעלי אומר שיהיה בסדר ונסתדר - זה לא עוזר לי.
אני יכולה לסכם זאת כך - אני מרגישה כ"כ לא חיונית אחרי שכל חיי הייתי כה חיונית שזה מטריף אותי.
בקיצור - אני לא אני.
איך מתרוממים?
כן, זקוקה לקצת עזרה.
תודה