המשך... אמרתי לכם

אני רוצה להנות מחיי ולחיות חיים מלאים ובטוחים כבר כי הגיע הזמן... זאת התנהגות שמאפיינת את גיל ההתבגרות שלי וניראה שאני מתעקש להישאר באותה תקופה רעה ואני נלחץ מזה עוד יותר.. אני חיי בעולם שאני כביכול מתחרה עם כולם על יופי חיצוני...לא מסוגל לחשוב שיש מישהו שניראה יותר טוב ממני אבל אני בטוח ושלם בזה שיש! לפחות בעיני... אז  אם השלמתי עם זה למה עדיין כל כך קשה לי? האם היופי או משיכה היא בעיני המתבונן? אני לא מצליח להאמין בזה... האם יש מישהו שלא יתרשם מהבחור שאהי אובססיבי אליו כמו שאני מתרשם בכזאת עצימות? זה נורמלי מה שאני מתאר? עד כמה שאני מכיר את עצמי אני לא אדם רדוד ושטחי אז למה היפה החיצוני כל כך משנה לי?  מתי אני אכבד את עצמי ואוהב את עצמי במאה אחוז שאני אסתכל על עצמי במראה ואני אגיד אני אוהב את עצמי ולא זה המראה שלי וזה מה שיש... מגיע לי שזה יקרה לי... אבל זה ניראה בלתי אפשרי.. אני מתוסבך בתוך עצמי ומבולבל מאוד החיים הם בלתי אפשריים כשאני פוגע בעצמי בכל המישורים האפשריים... הצילו