מתביישת

שלום ,אישה נושואה 3 ילדים בת 46 עובדת במקום העבודה כבר 12 שנה אוהבת
את העבודה. אבל....בשנים האחרונות מתעצם רק מול עבודה .לא במשפחה או בסביבית החיים המוכרת ואלה המכירים כבר .
יש לי פחד ובושה אין סופית !בכך שאני מתביישת במראה של בעלי מולי או איתי
כנראה גם עקב זה שהבית עבר שינוי משמעותי בשנים האלה האחרונות(4-5) מפחדת שיראו אותו
מפחדת להראות אותו מפחדת להתראות אתו ליד העבודהיותר נכון עושה הכל שהוא לא "יאמיים "עלי בסביבה זו . וקורה הרבה פעמים שפשוט נמאס לי מכך. ואני רוצה ממש לעזוב את העבודה וברור לי שארגיש אחרת בדף חדש . שזהו זה בעלי (שאני כבר לא כל כך אוהבת וזה האבא של הילדים שכבר לא ממש בא לי לגדל אותם . וזה האיש עם הבלגן שלו שלא רוצה אותו וזה האיש שאני בכל זאת אוהבת אבל רק קצת ורק כשזה מתאים ונוח ואין לי ספק שגם לו זה אותו הדבר ובעיקר נוח לו שיש לו אישה נאה כלים נאים אבל לי לא .!!ואני מחזיקה את עצמי בעיקר בשביל הילדים וסופרת את הימים שיגדלו כבר כי אין לי זכות לעזוב אותם.
הוא בעיני לא נראה טוב ואני מתביישת במראה שלו .מה עושים האם לקחת אומץ ולהתחיל מחדש.איתו כמובן לעזוב את העבודה !לעזוב את מה שמפחיד אותי! ופשוט לאהוב אותו מחדש. כמו פעם. בלי שזה יאיים עלי מדי כמה ימים. בעיקר בימים אלה שחברות מחתנות את הבנים ויש שמחות משפחתיות ומזמינים אותי . אני מדמה איך אני ארגיש כש.. ואיך אזמין אותם כי אני....מתביישת.. ואיך ארגיש אולי בכל זאת לא אתבייש אולי זה סתם לא אמיתי ומי אמר שהוא לא מתבייש בי .תודה