לפחות תמיכה

אני בת 17 כמעט ואני מאמינה שאני סובלת מדיכאון, אני מרבה להיעדר מבית הספר וכל הזמן מאיימים עליי שיביאו לי קצינת ביקור סדיר, ההיעדרות מבית הספר היא משהו שקיים אצלי מאז ומתמיד, עוד מכיתה א' (עכשיו אני בי"א).
הרכזת שכבה, היועצת והאחות פנו אליי ואמרו שהן מבינות שזה לא בעיה רפואית שבגללה אני מרבה להעידר (למרות שאני באמת סובלת מכאבים שבגללם אני לא מגיעה) הן אמרו שזאת בטח בעיה נפשית שמתבטאת בכאבים פיזיים. היועצת שלי אמרה שאני צריכה טיפול פסיכולוגי ושהמצב שאני נמצאת בו כעת קיים כנראה בגלל שלא קיבלתי טיפול פסיכולוגי לאחר שאמא שלי נפטרה (לפני שעליתי לכיתה א'), ואף פעם לא דיברתי על הנושא עם מישהו מיקצועי.
אני שונאת את עצמי וככל שאני מנסה להיות יותר אופטימית ככה קורים לי יותר דברים רעים, אני נמצאת בדיכאון תמידי, יש לי בעיות עם מצבי הרוח, אני יחסית מופנמת, אבל על אנשים שקרובים אליי אני מרבה לצעוק. אני מבינה שיש לי בעיה מאוד גדולה ואני צריכה טיפול, מבחינתי גם טיפול תרופתי, רק שיבוא כבר שינוי לטובה כי נמאס לי.
כשבני המשפחה שלי כועסים עליי הם טוענים שצריך לאשפז אותי, אבל כשאני מבקשת עזרה פסיכולוגית או פסיכיאטרית הם טוענים שאני סתם מחפשת פיתרונות קלים לבעיות שלי.
בבקשה תענו לי...תגידו לי משהו...כבר לא משנה לי מה