דחוף

אני בת 22 ויש לי חלום כבר המון שנים והוא לחיות באירופה.
אבא שלי הוא טיפוס שאני לא מצליחה להבין בכלל. יש תקופות שהוא תומך בי ומעודד אותי שזה רעיון טוב לעבור לחו"ל ויש תקופות שקורות הרבה שבהן הוא צוחק עליי וטוען שאלה פנטזיות ושאני לא אצליח להגשים את החלום הזה ואני אשאר בארץ כי לטענתו אין לי את היכולת והאומץ להסתדר לבד כי אני מפונקת
הוא מקניט אותי על זה צוחק עליי טוען שאני חיה ב"סרט" לא מציאותי.
שאני לא אהיה מסוגלת להסתדר בלי אמא שלי כי אני לא יודעת לבשל לנקות לסדר לכבס ו"מי יעשה לך את הדברים האלה שם"
זה נכון שתמיד הייתי רגילה ועדיין רגילה שאמא מבשלת ומכבסת אבל אני לא איזה עצלנית שלא תורמת בשום דבר.
זה מאוד פוגע בי ומביא אותי תמיד לבכי ואני לא נותנת לו לראות אותי בוכה.
לפעמים אני חושבת שבאמת החלום שלי לעולם לא יתגשם
אבל בשביל החלום שלי אני אעשה הכול גם אם אני אהיה לבד
אבל זה פשוט כל כך פוגע היחס שלו אליי.
אני מחכה לרגע הזה שזה יקרה ואני אוכיח לו שכן הצלחתי בלהגשים את החלום שלי.
לפעמים אני מרגישה קצת פחדנית לגבי זה אני רוצה לעשות את הצעד הזה ונכון שזה מלחיץ אבל הוא לא תורם לזה כי הוא בעצמו טוען שאני פחדנית.
אני מרגישה פשוט כאב בלב אבל אני רוצה להוכיח לו שהוא פשוט טיפש.
זה מעצבן שהוא מתייחס אליי בצורה כזו
לפעמים אני מקנאה בבנות אחרות שיש להן אבא עדין שתומך בהן ולא מעליב אותן ומשפיל.