התייעצות

האמת שאני ממש אובדת עצות,לגבי טיפול מהותו,דפוסים מושרשים שמתקיימים מן הסתם גם בטיפול ועם המטפל, אבלללל גם למטפל,ולבן אדם שהוא,יש מן הסתם גם תחלקים ותצד שלו לקשיים בטיפול,ולא הכל מתחיל ונגמר במטופל.וכשיש מצב של פגיעות וכעסים,וחסימות בעקבות הקשר איתו,ובעיקר קושי גדול מאד לדבר על כך עם המטפל,כשהוא צד בעניין,וכבר לא נטראלי ואובייקטיבי (מבחינתי כבר יש עירוב רגשי),אז זה בעייתי ולא מתאפשר.ואז...מה עושים???איך יוצאים מהמקום הזה וכן מאפשרים למשהו לקרות, ומבלי גם שהמטפל יאבד כבר כל עניין ,סבלנות ובעיקר אמפטייה(דבר שחוויתי על בשרי בטיפול קודם,וממש נצרבתי בעקבות דברים חריפים וקשים מאד שנאמרו לי, עד כדי נטישה מצידו). וכשהמטפל גם אומר,שהוא מתמקד בי,כי אני משלמת לו על כך(גם אם לא התכוון לפגוע והתנצל אחרי שהערתי על כך)עדיין זה צרוב בי, כי כך חשב,וכאילו יצא המרצע מהשק. זו חוויה קשה למי שהוא לבד ובודד וגם ככה יש קושי ביצירת אמון ובטחון.