אמא מפחדת

שלום, נשואה 26 שנה ילד בן 25 ילד בת 19 וילד בן 6 .מאז הילד הקטן נולד
אני אמא יותר חרדה מפחדת עליו דואגת הוא גודל תודה לאל. אבל.....יש לי כל הזמן
שנה האחרונה חרטה על זה שהבאתי אותו למרות שעשיתי טיפולים והיה בי רצון לילד
והכל עבר מושלם וטוב. והילד בריא ברוך השם ורגיל תודה לאל. היחסים בבית ביני לבין בעלי
עלו קצת "על דרך לא מתקשרת " אפס אנד דאון ימים טובים ופחות אבל הכל זורם בבית גם עם הגדולים היחסים לאחרונה לא ממש אבל יהיה בסדר כולם תודהלאל בריאם ושלמים עובדים וחיים. אבל...אני זאת שלוקחת בשנה האחרונה על עצמי חשיבה לא
סבירה כי לא בא ליממ שלהיות אמא ודואגת עד כדי כך לא רוצה לגדל את הקטן לא רוצה להיות איתו בבית הספר עד כיתה יב ואת כל המטלות שבדרך חופש גדול חופשים חגים שיעורי בית
עינייני בריאות קופת חולים ובקיצור להיות אמא בכלל!!!!!! מדוע זה כך מדוע זה לא עובר לי. יש לציין כי הילד מטופל למהדרין הכל בכל מכל כל מפונק באהבה גדולה גם מצידי כמובן אבל משום מה בתוכי ומחוץ לבית אני משדרת שאני רוצה שיגדל כבר שאני אהיה
מאוחרי הגידול והדאגה הזאת שלא נפסקת שטוב לו שלא יקרה לו משהו שלא יהיה אסון שלא יכאב לו שחלילה לא יבכה די פשוט די ואחר כך נרגעת ואומרת לעצמי אתאישה רגילה מה יגידו אמאות להרבה ילדים בגיל קטן ואיך הם מתמודדות עם בכי ודאגה ומה יגידו כל ההורים לילדים לא עלינו קצת עם בעיה מדוע זה לא עובר לי מדוע אני חיה עם לספור את הימים והדקות שיגדל!!!