התייאשתי נואש לביטחון הזה.

אני בן 19.
נואש לביטחון ,שההרגשה שלי ,שהאישיות שלי ,שהמחשבות שלי ,יהיו פחות או יותר זהות .
קשה מאוד ,פעם אחת אתה מתבייש להגיד לחברים שלך שלום בקניון ,פעם אחרת אתה מדבר עם בחורה הכי שווה בעולם עם ביטחון .
פעם אחת אתה לא משוחרר עם חברים שלך במועדון אבל אתה משחק אותה ומשתדל ומנסה לרקוד,אבל לא עובד,אתה לא משתחרר.
פעם אחרת אתה מתקשר לידידה ואתה הכי משוחרר בעולם,אבל אפילו לא חושב על מה להגיד .
אין ספק שקווי האישיות שלי נמדדים לפי ההרגשה הפנימית שלי.זה לא שחור לבן ,אבל יש פה משהו תנודתי.
אני סובל מאובססיות קשות,לכן אני לא מסוגל לעבור טיפול פסיכולוגי ,ניסיתי כבר,ברגע שאני הולך לפסיכולוג הוא מופיע לי במחשבות בזמן פעילות, מנסה לעשות לי "סוג של CBT במחשבות" ,משום מה,כשההרגשה הפנימית טובה,ואז יש את לירון המשוחרר וזה שמרגיש טוב עם עצמו ,אני שם *** על האובססיות .
שוב זה לא שחור לבן ,כמו שאמרתי ,ההרגשה הפנימית שלי שווה לקווי האישיות שלי לקווי ההתנהגות הבין אישיים ,אז יש רמות ..0 10 20 30 40 50 60 70 80 90 100 ,0 זה כבר רמה של חרדה חברתית ,100 זה מעל הביטחון שלי כבר ברמה שאני נמצא עם בחורה ומושיט ידיים אל גופה(ברצונה כמובן) ,70 זה המצב הרגיל שלי ..לפני שהתנודות האלה התחילו ..
נואשתי מטיפולים פסיכאטריים בקשר לאובססיות ולחרדות,כולם כושלים,נואשתי מלנסות טיפול פסיכולוגי,אני מנסה כל הזמן לשכוח מפסיכולוגים ומביטחון ומכל מה שקשור כי אחרי זה זה נהפך לאובססיה.למשל אני יודע שמה שאני רושם פה עכשיו יהפוך כבר לאובססיה ויופיע לי במחשבות ,אבל אני לוקח את הסיכון ..
חברים שלי אומרים לי קח את זה כיתרון ,כשתרגיש טוב עם עצמך ויהיה לך הרגשה פנימית טובה לך שב עם בחורה,ועם אחרי זה כמה ימים תרגיש לא טוב עם עצמך ולא יהיה לך ביטחון וכו'(זה לא רק משנה לי את הביטחון מן הסתם) ,היא תשתגע למה אתה לא מדבר איתה ואז שוב תחזור אליה ,ככה עד שבסוף תספר לה את הסיפור שלך .
יש בזה משהו ,אבל אני רוצה משהו אחיד,משהו יציב, יא ריבון עולמים.
לכולם יש את הרגעים שהם לפעמים מרגיש לא משהו עם עצמם,לפעמים מסוגרים בתוך עצמם,לפעמים מאוד משוחררים . אבל אצלי זה כרוני,זה מחלה קשה .
זה כמו חרדה ,לבן אדם נורמלי יכול להית חרדה פעם אחת ,ואחרי חצי שנה עוד פעם אחת אחת,אבל זה לא אומר שהוא סובל מהפרעת חרדה מוכללת .אותו דבר אצלי בבקשר לתנודות בהרגשה הפנימית..(למרות שכפי שציינתי זה לא שחור לבן)
תודה על תגובה.מבאס לחיות ככה.אגב זה התפתח לאט לאט בערך מכיתה י',לפני כן הייתי יציב,הOCD התפרץ בגיל 18. ,סבלתי מבעיות רגשיות מגיל קטן ומאבא סוחר סמים ונרקומן שמקלל כל היום.